אם יש משפט שיכול להגדיר את הממשלה הנוכחית בעיני הציבור הדתי־לאומי בישראל, הוא “לא מקרבת ולא מייצגת”. לפני כשמונה חודשים הוקמה ממשלה חדשה בישראל, שחרתה על דגלה (באותה העת) שני נושאים מרכזיים: ימין על מלא מלא והצבת הדת היהודית במרכז.
עצם החיבור של השניים מהווה יסוד חשוב בזהות הפוליטית החדשה של המחנה האמוני לפיה כל מי שבעד הממשלה הוא בעד היהדות ולהפך. ערכים אלה היו אמורים, לכאורה, לייצר ייצוג מתאים לאוכלוסיות רבות בישראל אשר תומכות באותם ערכים והיו אמורים להתאים ככפפה ליד לציבור הדתי־לאומי.
חלף הזמן, ונראה שהתמונה השתנתה בתכלית. הנושא המדיני־ביטחוני הוסט הצדה, המשילות והמאבק בפשיעה נשכחו, וכל זאת לטובת הטיפול האגרסיבי במערכת המשפט. ואותה גישה אגרסיבית הובאה גם לטיפול בנושא היהדות. מה שנראה היה בתחילה כמו שאיפה לשים את הדת היהודית במרכז הבמה, הפך חיש מהר לדחיפת הדת היהודית לגרונו של הציבור הרחב, בלי עדינות ובלי הידברות, עם הרבה כפייה, ובעיקר, בלי לקרב כלל.
כל אלה יוצרים תמונה חדשה במפה הפוליטית. אם עד היום נהנתה הציונות הדתית באופן רציף מייצוג ומהנהגה אשר תאמו את ערכיה, כיום הציבור הדתי־לאומי מוצא עצמו בסיטואציה שלא הכיר מעולם. הציונות הדתית, שסמליה המרכזיים מאז ימי קום המדינה היו "דרך ארץ קדמה לתורה" וחשיבות התרומה וההגנה על הארץ, ערכים אשר התבטאו באחוזי גיוס חסרי תקדים ליחידות לוחמות ולשירות משמעותי, זאת לצד תרומה בכל האספקטים החל מבניית עולם התורה, הכנסות ממסים ועד תרומה אקדמית ומחקרית יוצאת דופן - מוצאת עצמה במצב שבו המפלגה אשר מתיימרת לייצגה מנפנפת בערכים שונים בתכלית.
מפלגת הציונות הדתית מורכבת מהנהגה שהיא עצמה לא שירתה שירות צבאי משמעותי וחלק ממנה אף לא שירת כלל, ויתרה מכך, אף מחוברת בעבותות למפלגות החרדיות אשר פועלות כיום בריש גלי לפטור גורף מגיוס, לצד ביטול לימודי ליבה ופגיעה בזכויות נשים – ערכים שעד היום נחשבו לקדושים במגזר הדתי־לאומי. במקום אהבת ארץ ישראל, קיבלנו חיבור ואף תמיכה בחלקים הכי אלימים שיש במגזר הדתי.
את הקושי שבו מצוי הציבור הדתי־לאומי רואים בצורה ברורה במחקרים שערכנו במסגרת המכון לחקר היהדות והציונות. לפיהם, מרבית הציבור הדתי בישראל סבור כי הממשלה הנוכחית (זו שהתיימרה לקרב את הציבור ליהדות) מרחיקה בפעולותיה את הציבור הרחב מהיהדות. אסמכתה נוספת לדיסוננס שבו מצוי אותו ציבור, היא בעובדה כי מרביתו אינו מרגיש כיום שיש לו ייצוג פוליטי וכנראה היה שמח לו הייתה קמה מפלגה אחרת אשר תייצג אותו ואת ערכיו. רק לאחרונה, בזמן פגרת הכנסת, קידם ח”כ שמחה רוטמן חוק שרק יעמיק את תחושת הכפייה הדתית במתן האפשרות למנות מאות רבנים עבור ערים ושכונות שאפילו לא מעוניינות בכך. כל זאת בשיתוף פעולה מלא עם ש”ס.
שווה להתעמק רגע באותו כישלון ולהבין עד כמה גדול הוא. יחסו של הציבור הישראלי לדת הוא יוצא דופן בכל קנה מידה. הציבור הישראלי מחובר לדת – מרביתו צם בכיפור, מכבד את השבת, מרבית הנשים בישראל מדליקות נרות שבת ובאופן כללי, אם מנטרלים את החודשים האחרונים, ניתן לומר בפה מלא כי רוב רובו של הציבור הישראלי אוהב את היהדות ומחובר אליה, כל אחד ואחת לפי אמונתם ודרכם.
כל זה מעצים את גודל הכישלון של הממשלה הנוכחית. ממצב שבו הציבור היה מחובר אל היהדות, ממשלה שהייתה אמורה לקחת את אותו חיבור צעד קדימה, למעשה עשתה את הפעולה ההפוכה לגמרי והרחיקה מאות אלפי ישראלים מיהדותם.
הכותב הוא מייסד המכון לחקר היהדות והציונות ולשעבר יו"ר ארגון גשר ובני עקיבא העולמי