לאחרונה מתפרסמים רמזים עבים בדבר היערכות לקראת השלום המיוחל בין ישראל לערב הסעודית – המדינה הגדולה ביותר בחצי האי ערב; המדינה הנתפסת בעיני כל מוסלמי בעולם, לפי כל הזרמים, כמולדת הדת המוסלמית; מדינה בעלת חשיבות וקדושה בעיני מאות מיליוני מוסלמים ברחבי העולם.
הקלות לפלסטינים? שר החוץ חושף פרטים מההסכם המתגבש עם סעודיה
דיווח: האם לפיד יסכל את הסכם הנורמליזציה המתגבש מול סעודיה?
הנביא מוחמד, עליו השלום, נולד, צמח והצמיח בזכות הסעודים המקומיים את הדת, אשר הפכה לשנייה בגודלה בעולם. כל מוסלמי ברחבי תבל שואף לקיים את המצווה החמישית, שהיא עלייה לרגל למכה, המקום הקדוש ביותר.
ערב הסעודית הינה אחת המדינות החזקות במזרח התיכון, כלכלית וצבאית. היא נחשבת ליצואנית נפט המחזיקה כרבע מעתודת הנפט הגולמי בכדור הארץ, ואף שואפת להיות ענקית בתחום האנרגיה הסולרית. מבחינה צבאית נחשבת ערב הסעודית למעצמה ביחס למדינות ערב, ולאחרונה חידשה את הברית עם ארה"ב, בשל אינטרסים כלכליים, ביטחוניים ואתגרים משותפים.
בהתייחס לסוגיה הפלסטינית, ישנו שוני מהותי בין המלך השמרן סלמאן בן עבד אל־עזיז, לבנו הליברלי מוחמד בן סלמאן. במינוי קונסול כללי בירושלים וברשות הפלסטינית הבהיר המלך כי שלא כבנו, יורש העצר, הוא אינו מוותר על הסוגיה הפלסטינית ואף מציב אותה במרכז שולחן הדיונים. עם זאת, הסכם השלום הנרקם בין ישראל לסעודיה בתיווך אמריקאי לא יקום או ייפול על סוגיה זו.
הסעודים אינם מעריכים, בלשון המעטה, את ההנהגה הפלסטינית ואינם רואים בה גורם מסייע, כי אם נטל ממשי. בסעודיה יודעים כי הדרך להסכם שלום עם מדינת ישראל אינה עוברת במוקטעה ברמאללה, אינה עוברת דרך אבו מאזן ויורשיו, אלא במסלול האינטרסים.
מדינת ישראל, בהובלת המנהיג והמדינאי בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל, מושיטה פעם אחר פעם את ידה לשלום עם הפלסטינים, אך אינה פוגשת יד אחרת. אלה ואלה – ההנהגה הפלסטינית והנהגת ערביי ישראל – סרבני שלום, סרבני הידברות, סרבני חיבורים, מעודדי פלגנות, בדלנות ומעודדי הלא. הם עדיין אינם בשלים לתהליכי פיוס ושלום.
די להיזכר בחרפה של ההנהגה הערבית בישראל, מחבקת הדיקטטורים ורוצחי אחיהם במדינות שונות, אך עומדת במלוא עליבותה ובושתה כנגד אישור הסכמי אברהם – השלום עם המדינות הערביות המתונות. זו הייתה שעת השפל של ההנהגה הערבית הישראלית הכושלת, הנהגת ה"לא־לא", הנהגה המתעקשת לפעול נגד החיבורים עם החברה הישראלית.
הסכם שלום עם סעודיה יהיה בבחינת מתן תעודת הכשר לשאר מדינות ערב מהגוש המתון, הגוש הריאלי, הגוש השואף לשלום. הסיבה לכך היא שכאמור סעודיה אינה עוד מדינה, אלא ה־מדינה. מעצמה אזורית המבקשת לכרות עמנו ברית, ליצור איתנו גשרים של שלום בכלכלה, בשיתוף פעולה ביטחוני, ליהנות מהידע העצום בחקלאות ובטכנולוגיה.
ראוי שערביי מדינת ישראל היהודית־דמוקרטית יעמדו איתן ויריעו להסכם השלום עם מדינת הקודש סעודיה. פעמי השלום, כמו פעמי המשיח, מגיעים לאט, אך הם בסוף מגיעים. אנו, ערביי ישראל הגאים במדינתנו, בדגלה ובסמליה, מלאים באושר ובשמחה לקראת השלום המיוחל.
כשיגיע השלום, יוכלו ערביי ישראל ליהנות מביקורים באתרים הקדושים במחירים ראויים ויממשו את זכות הפולחן החשובה.
כמוסלמי גאה אני מאושר מהרגע ההיסטורי החשוב הזה, לכשיגיע. אני מתפלל לבוא השלום, אני מייחל לכך שההנהגה הערבית במדינת ישראל לא תחבל בהסכם, לא תפגע בחשיבותו, לא תתנגד לו באיוולתה, כמו שהצביעה נגד הסכמי אברהם.
אזרחי מדינת ישראל הערבים זקוקים להנהגה אחראית, הנהגה שוחרת שלום, הנהגה מחברת, הנהגה של גשרים על מים סוערים. אני מתפלל ליום הזה.
הכותב הוא איש חינוך ועמית מחקר במכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן