בישראל 2023 מתגברת התחושה שנפרצו כל הסכרים, והתפר הדק והעדין ששרר כאן שנים בין דתיים לחילונים השתנה. בכל יום אנו עדים לאירועים ציבוריים חדשים המתקיימים בהפרדה מגדרית, חלקם במימון ובהובלה של עיריות וגופים ציבוריים, ולעתים אף בניגוד לחוק. וכך, בין שזה פיילוט בשני מעיינות של רשות הטבע והגנים, קורס פרמדיקים של מד”א לבני נוער, אירועי קיץ לילדים בפארקי המים או בהופעות באולם - הם מתקיימים בהפרדה מגדרית בחסות המדינה או הרשויות המקומיות.
כחילונית, איני יכולה להתעלם מהתפיסה העולה ממגמה זו: קיומן של נשים וילדות במרחב הציבורי מהווה טרדה שיש לפעול נגדה. הנשים, כבר מילדותן, נתפסות כישויות מיניות המפריעות לגברים, שהחיים הציבוריים שייכים מטבעם להם. בכך צף ועולה למעשה המסר המרכזי שלפיו הנשים אינן שוות לגברים. עד לפני פחות מ־25 שנים, התנהלות זו אפיינה בעיקר את הקהילות שממוקמות במרחב הקיצוני של הפלגים הדתיים השונים. כיום, המסר מגיע מהשלטון ובחסות הרשויות המקומיות. מדובר במציאות מטרידה.
על כך יש להוסיף שהציבור החרדי והדתי אינו עשוי מקשה אחת וקיימים בו קולות שונים, אשר חלקם מתנגדים לפרקטיקות הללו. אולם מאחר שרוב נציגיו הפוליטיים תומכים בנורמות של הדרה והפרדה, אלו עיקר הקולות הנשמעים. כמו כן, מאחר שהנשים אינן שותפות להנהגה הפוליטית החרדית, קולן אינו נשמע והן לא רשאיות להשפיע בנושא.
מרגע קביעת ההפרדה, קשה יותר להתנגד לה, כיוון שכל התנהגות אחרת תיחשב כמרידה במוסכמה החברתית המקובלת. וכאשר למהלכים ניתנת חסות מצד השלטון הארצי והמקומי ניתן בכך משנה תוקף למסלול הנורמטיבי המקובל, לכאורה. כך, מופעל על חברי הקהילה ומשפחותיהם לחץ חברתי לנהוג בצורה “הצנועה”.
כפי שצוין בפסק דין בנושא, אין “נפרד אבל שווה”. ההפרדה המגדרית תמיד תשפיע על סוג וטיב השירותים שיקבלו הנשים. אם זה באוטובוסים, באקדמיה או באירועי תרבות. בנוסף, ככל שתחלחל ותעמיק, ההפרדה המגדרית תוביל בסופו של דבר לפרקטיקות של הדרת נשים מהמרחב הציבורי, כיוון שבבסיסה היא מתייחסת לעצם הנוכחות הנשית בו כטרדה, כבעיה.
שאלה בסיסית שעולה נוכח העמקת האירועים בהפרדה היא עד כמה הדבר משקף את עמדות הציבור שלשמו ועבורו מתקיימת ההפרדה. סקר שנערך מטעם משרד העבודה והרווחה כבר לפני כשלוש שנים מצא כי 29% מהחרדים מוכנים להירשם לקורסי הכשרה שייערכו במשותף עם הציבור הכללי וללא שום הפרדה. הסקר שבחן את עמדותיו של ציבור זה לגבי הפרדה מגדרית במהלך רכישת השכלה גבוהה, אף מצא שחלק מהמרואיינים ציינו כי התכוונו ללמוד במסגרת מעורבת, אך לאחר שנפתחה עבורם אפשרות ללמוד באופן נפרד פנו לשנייה.
לכן קיימת חשיבות רבה, במיוחד בעת הזו, בביצוע סקר נרחב שיבחן את הסוגיה בצורה מעמיקה ובכלל היבטי חיים כהשכלה, תעסוקה ופנאי. בכך עשויה להתקבל תמונה ישירה ומהימנה של רצונותיו של הציבור בנושא, שלא באמצעות שליחיו ונציגיו הפוליטיים. לצד זאת, יש חשיבות ביצירת שיח פתוח, ישיר וללא מתווכים, עם אנשי ונשות ציבור זה למען חיים משותפים במרחב הציבורי בישראל.
הכותבת עוסקת בקידום שוויון מגדרי ומכהנת כדירקטורית ב"עבודה שווה" הפועלת לקידום שוויון מגדרי בשוק העבודה