בכל שנה, בתקופה הזאת שבה חופשת הקיץ עוד רגע נגמרת ושלל הפעילויות והקייטנות מסתיימות, הילדים ובעיקר ההורים מחכים לתחילת שגרה יציבה, רגועה ובטוחה שתחל בראשון לספטמבר. אך בפתח שנת הלימודים הקרבה חל שינוי מהותי - התערערות של הסביבה הבטוחה - הורים, ילדים, מורים ומנהלי בתי ספר נמצאים בתוך מערבולת חברתית מכל קצוות הקשת הפוליטית והחברתית שלא פוסחת על מערכת החינוך, ונכנסת גם לתוך שערי בית הספר, הכיתות והשיח הבין־אישי.
במשך חודשים ילדים והורים הולכים יד ביד להפגנות משני צדי המתרס, זועקים ומוחים ולקראת פתיחת שנת לימודים המחשבות והשאלות מתחילות לצוף בקרב כל השותפים לסביבה בבית הספר – תלמידים, צוותים חינוכיים, הורים ומנהלים. כיצד מתמודדים עם השינויים באקלים החברתי, עם השינוי בסגנון הדיבור - האלימות המילולית, הכתובה ואף הפיזית שכיחה? איך מתמודדים עם הנטייה הגוברת לקוטביות? איך מנהלים שגרת התנהגות נורמטיבית ומתחשבת עם מרחב בתוך גבולות וחוקים ברורים כאשר המציאות החברתית סביבנו בוטה יותר, מתפוררת ומכרסמת כל חלקה טובה?
המורים בכיתות תוהים אם ואיך לתת ביטוי למערבולת החברתית. האם אפשר לתת לה ביטוי במרחבי הכיתה? האם אפשר שלא? היא שם ומחלחלת. איך מחנכים לטוב ומאפשרים פניות ללמידה בתוך אקלים חברתי מורכב כל כך? בכיתה שבה תלמידים שונים חושבים אחרת, שומעים את הוריהם ואחרים, ומביאים את הדעות ואת המחלוקות לתוך הכיתה, מה תפקידו של המורה ושל בית הספר?
כמובן שיש פרקטיקות מגוונות ורבות להתמודדות עם מציאות מורכבת זו, ונראה שנכון יהיה להתחיל ולמקד את המאמצים ואת תשומת הלב בעצם ההתייחסות לפרט, לתלמיד, בבניית אמון וקשר בין־אישי, ביצירת סביבה בטוחה, בהתעניינות כנה בהרגשתו ובמצבו ובאפשרויות להביע את מחשבותיו ורגשותיו. המציאות החברתית לא פוסחת על ילדים ומחלחלת לתוך שערי בית הספר. חשוב להבין שהם שומעים, מדברים ובעלי דעה עצמית. נדרשת התעניינות רצופה שמנסה ללמוד אם ואילו שינויים יש בהתנהגותם ובתפקודם של התלמידים יחסית למה שאנחנו מכירים.
נכון להימנע מהסתרה, מתרבות השתקה, לא לאפשר החרמה אלא התבוננות, הקשבה והכלה. ואם ראינו והקשבנו - שמענו מילים ומנגינה. נכון להתעניין יותר, לעקוב, לזכור לשאול שוב, לא להתעלם, לא להתייחס כאילו מה שראינו שקוף לנו, בבחינת "עיוורון נפש" – קשה לראות כי קשה להכיל את שמולנו.
לאחר ההתייחסות לפרט, המעגל השני החשוב הוא בהתמודדות במעגלים שונים – הכיתתי, הבית־ספרי והקהילתי. מה שפעם היה לסיסמה הופך בימים אלו למציאות – מותר, נכון ורצוי לומר מה את ואתה חושבים גם, ובמיוחד בבית הספר. השבר החברתי מהווה אתגר למערכת החינוך ולבתי הספר, אך טומן בחובו הזדמנות יקרה לטובת יצירת מרחב בטוח להבעת דעות מגוונות ולשיח מכבד ופתוח. "החשש מפני הכנסת דעות לכיתה" יכול בעזרת הדרכה ועבודה מקצועיות, מאמץ, מחשבה ובעיקר הכלה, להתגלות ככר פורה ומעצים להבעת דעה ואקטיביזם בקרב ילדים ובני נוער.
הורים וצוותי חינוך - בואו לא נחשוש להביע עמדות ודעות מגוונות, נאפשר אקטיביזם חברתי וליברלי בקרב ילדינו וכל הקרובים לנו. זו הזדמנות לצמיחה ולהתפתחות.
הכותבת היא דיקאן הפקולטה לייעוץ, לטיפול ולתמיכה חינוכית במכללה האקדמית "בית ברל"
