פתאום כולם מדברים על אחדות. מי לא רוצה אחדות? מה קרה אחרי שמונה חודשים של דהירה מטורפת להפיכה משטרית, בלי לספור אף אחד, לא את מאות אלפי המוחים, לא את האופוזיציה, לא בכירי צה”ל ולא את בכירי הכלכלנים שמתריעים שישראל על סף חורבן? מדוע לפתע מישהו בממשלה מעוניין באחדות? גנץ כבר רומה פעם אחת כשמחל על כבודו ונכנס לממשלת אחדות, אז איך אפשר להאמין עוד פעם למי שעסוק כל היום בספינים, טריקים ושטיקים? ומי יערוב לו הפעם? שוב דרעי ודמעות הבצל שלו?
גורמים בימין טוענים: "מתנהלים מגעים על הקמת ממשלת אחדות"
האם קיים סיכוי להקמת ממשלת אחדות? ח"כ מהמחנה הממלכתי משיב
נראה שנזקי “הרפורמה” המשפטית לא ממש הזיזו לנתניהו ומה שמלחיץ אותו יותר מכל הוא הדימום המסיבי של מצביעי ליכוד, שגם הם כבר לא מאמינים לו ונוהרים בהמוניהם לגנץ. גם הקולות מבית, שכבר לא מוכנים להצביע אוטומטית ל”רפורמה” המקוללת הזו גורמים לו להזיע. לכן מגיע ספין האחדות, שלמרבה הצער יש מי שבולע אותו בקלות. המחנה הלאומי הליברלי האמיתי מתעורר, הוא לא מוכן לקבל ראש ממשלה שדוהר לתהום, הוא לא מוכן לחיות בדמוקרטיית צעצוע לא ליברלית, הוא לא מוכן להידרדר למדינת הלכה ששולחת נערות להתכסות בירכתי האוטובוס.
על רקע זה אנחנו רואים גם את הניסיון של השופרות לגמד את חלקו של נתניהו בקטסטרופה שהביא עלינו. “נגרר” הם מכנים אותו. יש מי שהגדיל לעשות ומנסה ברמז לפטור אותו גם מאחריותו לקרע בעם, תוך הבאת ציטוטים ישנים שנאמרו על רקע הסכמי אוסלו.
פשוט עלבון לאינטליגנציה. האיש שתחת כהונתו מקודמת המהפכה המשפטית, שסביבו מקרקר עדר שופרות, משסעים ומשסים ללא הרף, שלמען “רפורמה” מפוקפקת לקח מדינה שלמה בת ערובה, פטור מאחריות. זו רמת הניתוק והנחת הסלב שקיבל נתניהו. האם מישהו מנסה למרק את מצפונו? האם מישהו חושש מהמורשת שתדבק בו, ומנסה לשפץ את תדמיתו?.
אבל הציבור מבין שיד אחת עושה את זה. היד שדוהרת לשינוי סדרי המשטר הדמוקרטי היא אותה היד שמפזרת סימני הידברות. היד שמכילה את מנאצי הרמטכ”ל והטייסים היא אותה היד שגם מוציאה גינוי רפה ומאוחר. היד שמנענעת את צה”ל ומטלטלת את הכלכלה, היא זו שמפזרת רמזים מזויפים לאחדות.
ובינתיים נמשכת שגרת החורבן. מי שחשב שזה ייגמר בזבנג וגמרנו התבדה. מהצהרה בריונית על רפורמה, דרך ליל גלנט ועד הדיונים בבג”ץ בספטמבר, הציבור הישראלי חי בשגרה הרסנית שבה ישראל הולכת ומתפוררת. מחוללי ההפיכה בונים על התשה אבל נראה שהמחנה הלאומי־ליברלי והמרכז־שמאל הציוני מבינים את זה היטב.
ובתוך כל זה נשכחת המהות. רפורמה במערכת המשפט היא לא עניין של ימין או שמאל, צריך רפורמה שתשוב ותאזן בין הרשויות וצריך להסדיר סוף־סוף את העקרונות החוקתיים של ישראל, אבל יש לעשות זאת בשיקול דעת, בהסכמות רחבות ובאופן מדוד. לא להרוס, לתקן.