בעוד כשבוע אמורה להיפתח שנת הלימודים והמבט הנשקף אלינו מבתי הספר – מעורר דאגה. מנכ"ל משרד החינוך אסף צלאל שזכה להערכה, התפטר בשל הרפורמה. בתיכונים, אנו עומדים בפני שביתה ממושכת של ארגון המורים, בחינוך היסודי, השטח זועק על מחסור קריטי באנשי חינוך והעתיד לא מביא עמו בשורות למערכת.
"זה בידיים שלך": ההורים והתלמידים קוראים לנתניהו להתערב במשבר מול ארגון המורים
לאחר החלטת בג"ץ: כך ייפעלו המסגרות לילדים על הרצף האוטיסטי
מורים מסין או מהודו? חוסר אונים שובר שיאים בהסתדרות המורים
בשנים האחרונות אנו עדים לעזיבה מואצת של מורים את שדה החינוך. על פי נתוני הלמ"ס העדכניים, משנת תשע"ח לשנת תשע"ט גדל מספר העוזבים את המערכת ב־23%! לא פחות חמורה היא הירידה המשמעותית במספר הסטודנטים להוראה בעוד האוכלוסייה במדינה רק גדלה. בקבוצות הוואטסאפ של מנהלי בתי הספר היסודיים שורר ייאוש.
גם כשבוע לפני הצלצול הראשון, עדיין חסרים מחנכים שייכנסו לכיתות ועל כל מורה פנוי לעבודה קופצים מספר מנהלים. כיום, לא המנהל מראיין את המורה, אלא המורה מראיין את המנהלים ובקצב הזה, בתוך שנים מעטות, לא יהיו מורים בכיתות.
בניסיון להתמודד עם המצב אישר משרד החינוך יוזמות לא סטנדרטיות להכשרת מורים ובהם תלמידי כיתות י"א בהרצליה שיחלו ללמוד הוראה בעודם תלמידים בתיכון וחיילים העוסקים בהדרכה בצה"ל ויוצע להם לעבור הכשרה מהירה להוראה. כל מי שעיניו בראשו מבין כי אנחנו נמצאים על סף קריסת המערכות.
אחת הבעיות הקריטיות של המערכת היא חוסר היציבות. חמש מערכות בחירות בארבע שנים הביאו לכך שבעשור האחרון שירתו בישראל שישה שרי חינוך ועמם שישה מנכ"לים. כל שר חינוך חדש מבקש להטביע חותם על המערכת ובחלק מהמקרים גם למחוק את הישגי קודמיו, וכך הוצגו בתקופה של כל אחד מהם תוכנית ייחודית, רפורמה או מהפכה, כשחלקן אף מבטלות את הנחיות קודמיהם. במצב כזה, איך ניתן לנהל ולהוביל מערכת עצומה כמשרד החינוך?
הסיפור המרכזי, כמובן, הוא מקומו של המורה בחברה הישראלית. שכר המורים הוא רק הנגזרת של הדבר, העיקר הוא שבסדר העדיפויות הישראלי תופסים הביטחון והכלכלה מקום גבוה הרבה יותר מאשר החינוך, והראיה לדבר היא שלמרות שתקציב החינוך משתווה בגודלו לתקציב הביטחון, בממשלות האחרונות כמעט שלא התנהל מאבק פוליטי על השליטה במשרד.
ב־1977 נאבק זבולון המר ז"ל מהמפד"ל להתמנות כשר החינוך. הוא חלם להיות שר חינוך דתי ראשון במשרד שתנועת העבודה מעולם לא הייתה מוכנה לוותר עליו. גם הנשיא נבון לא ראה פחיתות כבוד במילוי התפקיד בממשלות האחדות של שנות ה־80 לאחר סיום תפקידו.
הפקידות הגבוהה במשרד החינוך העוסקת בתחום עובדי ההוראה היא מקצועית ומשתדלת להתמודד עם המשבר כמיטב יכולתה. אך הטיפול במחסור במורים לא יכול להיות מקודם ללא הדרג המדיני וללא הכרעה כי מדובר במכת מדינה שיש לפתרה בהתגייסות של כלל המערכות, חינוכית, פוליטית ותקציבית.
התובנה כי עם הספר לא יכול להעמיד לילדיו מורים היא דגל שחור מעל החברה הישראלית. נטישת שדה החינוך תביא עמה סכנה חמורה לעתיד המדינה והעם. הישראלים, מראש הממשלה ועד אחרון האזרחים חייבים להפנים כי ללא חינוך איכותי המחייב שימור ומשיכה של הטובים לחינוך, ספק אם נוכל לקיים כאן לאורך שנים מדינה ריבונית וחברה מתוקנת.
הכותב הוא נשיא המכללה האקדמית להוראה אמונה אפרתה בירושלים