לאחרונה פורסם בכמה הזדמנויות על הצטרפותם של גופים עסקיים במשק למחאה נגד הרפורמה המשפטית. הזדעקותם וזעקתם ברורות לחלוטין: הסכנה לכלכלה הישראלית כתוצאה מאובדן הצביון והערכים הדמוקרטיים במדינה היא ברורה ומיידית.
להמחשה הם מונים את אובדן האמון של המשקיעים המקומיים והזרים בביטחון השקעותיהם וביכולת להישען על מערכת משפטית עצמאית ומקצועית, וכן את בריחת המוחות של עובדים שיבקשו לחיות ולגדל את ילדיהם במדינות דמוקרטיות וליברליות.
אזהרתם של מנהיגי הקהילה העסקית ממחישה את המפגש בין ערכים ואינטרסים. בין ערכים אלה נמצא במקום גבוה, אם לא הגבוה ביותר, ערך ההגינות – התייחסות לזולת בכבוד, ביושר ובהתחשבות, בלי לנצל חולשות או מצוקות, כהגדרתו של המרכז לקידום ההגינות בישראל. לפתע מגלים אנשי עסקים מנוסים אלה שהערכים וההגינות בכללם אינם סותרים את האינטרסים שלהם, אלא דווקא נמצאים בהלימה איתם, ואולי גם מהווים תנאי של ממש ליכולתם לנהל את עסקיהם ולייצר את רווחיהם.
ואכן, כשחושבים נכון על הדברים, הגינות היא האינטרס האמיתי של כל אחת ואחד, וגם של גופים עסקיים. במציאות החברתית שבה אדם לא חי לבד והחיים נמשכים יותר מרגע אחד, חשיבה אנוכית ואינטרסנטית מתגלה כפצצת זמן, שבשלב כלשהו תתפוצץ בפניו של מי שינהג לפיה. היא מתייחסת לרווחים בטווח הקצר כחזות הכל, ומתעלמת מהקוד החברתי הבסיסי לחיים בחברה האנושית: "חיה ותן לחיות".
זכורה לכל התנהלותה של חברת המכוניות פולקסווגן, שזייפה נתונים של פליטת מזהמים כדי להגביר את מכירות מכוניותיה. גילויה של ההונאה לווה בשערורייה אדירה, שגרמה לקריסת ערך המניה של החברה, לקנסות פליליים עצומים ולתביעות ייצוגיות במיליארדים שעדיין מתבררות. ההתנהלות הלא־הוגנת של החברה התגלתה כמזיקה מאוד לאינטרסים העסקיים שלה.
תזכורת מכיוון אחר להתנהגות חסרת התחשבות הממוקדת ברווח בטווח הקצר, נוכל למצוא במשבר האקלימי הפוקד אותנו בעקבות ההתעללות רבת השנים של האנושות בכדור הארץ.
אובדן ערכים
רגע האמת תמיד מגיע ואיתו גם ההשלכות של מעשינו והתנהגותנו. קוראים לכך אחריות. לשם כך בין היתר קיים המוסר – ההגבלות ("המוסרות") המוטלות על חופש ההתנהגות שלנו, כדי שלא לפגוע באחר. חבל רק שתובנה זו מתגלה על ידי הקהיליה העסקית בשלב כה מאוחר, כאשר המדינה נמצאת כבר על עברי פי פחת ובמשבר קיומי של ממש.
חבל שמאמת בסיסית זו התעלמו אותם העסקים שהונו צרכנים במשך שנים, כשהציגו להם חצאי אמיתות המתייחסות לתנאי הרכישה או לתכונות המוצר. או אותם העסקים שבלבלו צרכנים באופן הצגת הנתונים, ובכך מנעו מהם את יכולת ההשוואה ואת היכולת ליהנות מקיומה של תחרות אמיתית (עמלות העו"ש בבנקים לדוגמה, שסיכלו אפשרות השוואה של הריביות, או הניסיונות החוזרים והנשנים של עסקים להביא לביטול תוויות המחיר שעל המוצרים).
היכן היו אותם העסקים שניצלו את כוח השוק העודף שלהם וגבו מחירים מופרזים או הציבו תנאים נוקשים בפני צרכנים שנזקקו למוצריהם או לשירותיהם, כגון חברות הסלולר בזמנו. לו הייתה נוהגת במדינה תרבות הוגנת יותר של התנהלות בחיי המסחר והעסקים, ייתכן שלא היו משתרשות הכוחנות והדורסנות כנורמות מנחות שמאפיינות גם את קידום הרפורמה המשפטית.
אם כיום נזעקים, ובצדק, נגד החקיקה לביטולה של עילת הסבירות, הרי שהונאת צרכנים אף היא עולה כדי התנהלות בלתי סבירה. כך גם ניצול צרכנים וכבילתם בחוזים מקפחים מהווה התנהלות בלתי סבירה. היכן הייתם אז, ראשי המשק, בקביעתכם הנכונה שלפיה ביטול הדרישה לסבירות בהתנהלות כלפי הציבור הוא פסול ובלתי קביל?
הרפורמה המשפטית האגרסיבית היא רק תסמונת לתרבות שלמה של אובדן ערכים, של חוסר הגינות וחוסר התחשבות, שרבים־רבים תרמו לה את חלקם. על השכלה בלי ערכים אמר כבר נשיא ארה"ב תיאודור רוזוולט כי זו פצצת הזמן של חברת המחר. ואילו בעקבות ה"כלכלה בלי ערכים" שהשתלטה על חיינו, אנחנו שומעים את הדי ההתפוצצויות כבר עכשיו.
יש לקוות שבמסגרת היציאה מן המשבר הנוכחי, בדרך כזו או אחרת (ומי ייתן שללא התפוצצויות ממשיות), נדע גם לעצב את חברת המחר של ישראל על ערכים של הגינות – כבוד, יושר והתחשבות – דווקא לטובת האינטרסים של כולנו. שהרי הכל מתחיל מהגינות, והכל גם נגמר בלעדיה.