בחדשות דיברו על ועדת חקירה, על מחדל ברמת יום הכיפורים. ועדות חקירה מטבען עוסקות באחריות, או במילים אחרות באופי ההנהגה. הממשלה הנוכחית מתנהלת תחת קונספציה לפיה שלטון הוא סחיטה של המערכת לטובת אינטרסים מגזריים צרים. השותפות בקואליציה לוחצות, וכל אחד מתקפל ונותן לשני, יהא המחיר אשר יהיה. זה מעורר כעס וסלידה. זו לא ההתנהלות שמגיעה לאזרחי ישראל. זו לא מנהיגות משרתת. לא כך אנו רוצים לראות את ממשלת ישראל. 

הקונספציה הזו הפכה את המדינה על ראשה. תשעה חודשים לתוך ניסיון ההפיכה המשטרית צריך לשאול האם המחיר היה שווה את זה? האם בשם אינטרסים מגזריים היה שווה להקריב את הכלכלה, הביטחון האישי, הלאומי, לדחוק הצידה את החיים עצמם? האם היה שווה לעורר כזו איבה כלפי מתנחלים וחרדים? הגענו למצב בו נדרשים טורי דעה נזעקים בעיתונות החרדית, וקריאות רבנים "אחים אנחנו". 

הפוליטיקה הישראלית ייצרה שיטה שמקדשת את המנהיג המפשר. זה שיודע לענות על האינטרסים של רוב הצדדים ולהביא אותם להסכמות, להקמת קואליציה. לרוב בכל קואליציה יש שחקן אחראי אחד או שניים שמנסה להסתכל רחב יותר. השחקן הזה נעלם בחודשים האחרונים ונוצרה סערה מושלמת בה הרצון מתנחלי, החרדי, והאנטי-ממלכתי, השתלבו ביחד וכמעט מוטטו את ישראל וקרעו אותה לגזרים. אף מנהיג לא שאל בקול האם המחיר היה מוצדק. אף מנהיג לא שאל מה אפשר להשיג באמת, אם רק נעצור שניה ונדבר.

בג"צ אמור להתכנס לדון בעילת הסבירות ובשאר הסוגיות שהוטלו לפתחו. הציבור שמתמודד עם החום, עם הילדים, מסתכל בשבוע האחרון על הזיית תרגילי ההשהייה של הממשלה. הבקשה לדחות את הדיונים השבוע כל כך רחוקה מרחשי הציבור. הרגע הנוכחי, שהיה יכול להיות השקט שלפני הבג"צ, אמור לאפשר להסתכל על הדברים ולהבין איך למרות הטעות המנהיגותית של ביטול עילת הסבירות, בכל זאת עושים מעשה. אולי אפשר להשיג הישג משותף שכל הצדדים יהיו גאים בו. הגישה למצער היא להתייחס לזה כעוד אירוע פוליטי, משהו שצריך לנצח אותו ולהפגין בו שרירים. ההיפך! תהיו המנהיגים שמגיעים לנו, אלו שמוצאים את הזמן לשבת ולהקשיב. שיודעים לסגת לאחור כשצריך, שיודעים שהמגשר והמאחה נחוצים לעם ישראל כל כך. לא קרב התרנגולים שמוכרים לנו שהוא פוליטיקה ומנהיגות.

אם נחכה לועדת החקירה, כנראה שנשלם מחיר גבוה מדי. קיבלנו לאחרונה הצצה למה קורה כשמפסיקים להתעסק בהפיכה ועוסקים בחיים עצמם. איך מרגישה מדינה מתפקדת. ראש הממשלה יושב עם המטכ"ל לדבר על הכשירות. הצבא מוצא זמן לפנות את מאחזי טרור יהודי. אולי אפילו יקבלו החלטה מה לעשות עם החיזבאללה המתגרה בצפון. ועוד לא דיברנו על הכלכלה, החינוך והשירות הציבורי הנאנק מהעדר כוח אדם ושלל סוגיות שנדחקו לשוליים בגלל ההפיכה המשטרית. האם תתעלה ההנהגה הפוליטית על עצמה ותתכנס להידברות והסכמה? עם קצת מזל כן, עם קצת מנהיגות נקבל גם הישג כלל ישראלי כמו חוק יסוד החקיקה שיעגן את זכויות הפרט של כולם. בלי מזל ובלי מנהיגות נקבל ועדת חקירה. 50 שנים אחרי הקודמת.

הכותב הוא מנכ"ל דרכנו ומייסד שותף של התנועה 'דרכנו'