כבר יותר משלוש שנים שתלמידי ישראל חיים בלי שגרה יציבה - שנתיים של קורונה ושנה של עיצומים בלתי פוסקים שפגעו ברצף הלימודי, בסביבה החברתית ובסיכוי של תלמידי העל־יסודיים לסיים את מערכת החינוך עם תעודת בגרות ראויה. במדינה מתוקנת כל אחד מהמשפטים כאן אמור היה להרעיד את אמות הסיפים, אבל במדינת ישראל למודת האירועים כבר לא מתרגשים מכך שמאות אלפי תלמידים לא יפתחו את שנת הלימודים בשישי הקרוב.
בקבצי האקסל המספרים זזים מכאן לכאן, ספינים תקשורתיים מודלפים מחדרי החדרים בזמן שבבתים רבים במדינת ישראל יושבים הורים וילדים אובדי עצות ולא יודעים מה יילד יום. לכן, החלטנו בהנהגת ההורים הארצית, לשלב כוחות עם מועצת התלמידים והנוער הארצית ולקרוא לכל הצדדים להיכנס לאירוע, להציב את מציאת הפתרון למשבר המאיים על פתיחת שנת הלימודים בראש הערימה ולא בתחתיתה ולהתכנס, בשעה טובה, להסכם שיאפשר את פתיחת שנת הלימודים כסדרה.
לא נסכים שילדינו יהפכו לדור אבוד. אלה לא סתם מילים. אלה ילדים ששגרת הלימודים הפדגוגית, החינוכית והחברתית שלהם ניזוקה קשות בשנתיים וחצי של קורונה. אלה ילדים שלא זכו לטיולים שנתיים, לא זכו למסיבות סוף שנה וגם לא זכו לקבל תעודות. האם אין גבול להתעללות בילדינו? האם אין גבול לאדישות ולאטימות?
לילדינו אין קול במהלך השנה. נזכרים בהם רק בסמיכות לתאריכים קדושים כמו 1 בספטמבר. לנו, כהנהגת ההורים הארצית, המשחק הציני הזה שבו מזיזים מספרים על לוח האקסל ושוכחים שיש פה מאות אלפי הורים וילדים שנמצאים בחוסר ודאות משווע הספיק - ואנחנו אומרים די.
מחר נצא לצעוד ולהפגין יחד עם מועצת התלמידים והנוער הארצית ומאות הורים ותלמידים מול משרדי האוצר, החינוך וארגון המורים בדרישה להעמיד פעם אחת ולתמיד את החינוך בראש סדר העדיפויות ולגרום לכל הגורמים הרלוונטיים להתכנס להסכם עם המורים, שחייבים להעלות את שכרם. רק לא לעשות את זה על חשבון עצביהם וסבלנותם של הורי וילדי ישראל.
אני פונה מכאן לראש הממשלה ומבקש – תיכנס לאירוע, כי רק לחץ של ראש הממשלה על המשרדים והארגון יוכל לגשר על הפער הכספי הלא־גבוה, שנכון להיום ישאיר את ילדי התיכונים בבית.
הכותב הוא יו"ר הנהגת ההורים הארצית