אתה חוזר לבית הספר ילד, והפעם כבר הקול עבה והנעליים בלנסטון. התלתלים שלך ארכו, אבל גם היום, ממש כמו אז, הם מופזים בשמש. ומי זוכר את ילקוטי הגלגלים כמו מזוודה קטנה כמעט כמוך, ואת הסנדוויץ’ המושקע עם הקציצה והפחדים כשאתה ואחותך חוטפים היום קפה בבוקר וקרואסון בקפיטריה בתיכון. מה השתנה מאז שלום כיתה א’? הרבה. מה לא השתנה? חיבוק כל בוקר, השמש בכיסים, צחוק הנעורים המתפרץ, השאלה אם תהיה שביתה, והתפילה הזו, בכל שנה בקיץ, שיהיו לכם מורים שראויים לכם.

הלוואי שתחכה לכם בבוקר מישהי כמו המורה שלי חנה, זו שכישפה בסיפורי התנ”ך שלה כמו החלילן מהמלין, זו שהפכה כיתה עם ריח קלמנטינות לסצנה מסעירה בתיאטרון האגדות. פילגש בגבעה, משה על הר סיני, המים שהפכו לדם וצפרדעים בחושך, שחין ובכורות. היא לא הייתה אקדמאית, ומעולם לא ניגשה לפסיכומטרי, אבל כשהייתי בגילך, ילד, קיבלתי 100 עגול בבגרות בתנ”ך בזכותה.

הלוואי שיחכה לכם בבוקר מישהו כמו המורה שלי לקיצור שולחן ערוך. הוא לא הכיר את דוסטוייבסקי ועגנון, גם עם חפיפת משולשים הייתה לו היכרות שטחית, אבל כשהוא לימד אותנו מושגים כמו כיבוד הורים, חמלה וסולידריות, העיניים נדלקו, וגופו הצנום הזדקף וצמח ונגע בשערי שמיים. היו לו זקן עבות ומשקפיים, מגבעת שחורה ומאובקת, אבל כולם היו שווים אצלו, דתי וחילוני, שמאלני וימני, וכל ישראל יש להם חלק לעולם הבא בעידן שבו עוד דיברו בכיתה על פוליטיקה, אבל מהסוג האחר, והיחיד שחשוב.
 
הלוואי שיהיו לכם מורים כאלה רק בשביל הרגע הזה, המזוקק, שבו יצליחו ללכוד את דמיונכם ולגבש לכם חלום עם משמעות. זה יכול לקרות רק כשהלב רחב, הרוח חיונית והאמונה היא בהתחלות קטנות שמחוללות נסים גדולים. אני רוצה עבורכם מורים שישאלו את השאלות הנכונות גם במקצועות עבשים, שיסעירו את לבכם בסקרנות לא נגמרת. שיזכרו תמיד שכמו שהם עצמם הרבה יותר מסל ההשתלמויות, ילדים הם הרבה יותר מסך הציונים.

אני מבקשת מורים שיבחרו בכם למרות ועל אף השביתות, השחיקה, המערכת המסורבלת, הפיחות במעמדם, הכיתות הצפופות, ההורים גסי הרוח שלא טורחים להגיע לאסיפת הורים, אבל יודעים גם יודעים להלבין את פניהם אישית וגם ברשת. אני רוצה מורים שבחרו בכם כי ראו בחינוך הזדמנות לשינוי חברתי, שוויתרו על מעמד והכנסה כדי לקיים קשר בלתי אמצעי עם תמימות נאיבית, ועם ההזדמנות המסעירה לצקת תוכן למושג “שליחות”. אנשי חינוך הרי מסוגלים לחולל תנועה גדולה של סובלנות ואהבת אדם אם במרחב הלמידה שעליו הם מופקדים גלומים אמון ודוגמה אישית – כלים חיוניים לתיקון עולם.

התמזל מזלכם, ילדים שלי, לעשות היסטוריה במקום ללמוד אותה. תלמידים אחרים ילמדו בדור הבא מושגים שאתם כתבתם: זום ומסיכות, אפידמיה, אומיקרון, עולם שעצר מלכת, מהפכה, מחאה, דמוקרטיה וכיכרות כחול־לבן. קיבלתם שיעורי אזרחות בלייב. ראיתי איך כל זה השפיע עליכם, ובשם כל זה אני יודעת שמגיע לכם שר חינוך יותר ערכי ופחות פוליטי ויו”ר ארגון מורים שמסתכל עליכם באותה להיטות שבה הוא רואה את הכותרת בעיתון.

אבל בעיקר, מגיע לכם להבין כמה דרמטית הייתה השנה הזו והשלוש שלפניה. תתרגשו מזה. תמנפו את זה. תחלמו. תעזו. תתרחקו ממורים רדומים מדי ומכאלה שבכל רגע משנים את העולם מחדש על גביכם. פיתגורס זה טוב, תנועות נוער זה עוד יותר טוב. רוצו, סעו, געו, הריחו. תתרגשו משיר, תתפקעו מבדיחה. תחפשו גם ג’ינס פצצה והמבורגר שווה. ותמיד תמיד תזכרו, שרק תלמידים שיש להם פנטזיות, מסוגלים לעשות דברים פנטסטיים.