'פרשת' דני דיין והטענות כאילו שר החינוך, יואב קיש, פעל להביא להדחתו היא הזדמנות טובה לדבר ולעסוק במה שמכונה 'מינויים פוליטיים'. עבור הישראלי הממוצע מטבע הלשון 'מינוי פוליטי' הפך לסוג של קללה נוראית שמייצגת את כל השחיתות, חובבנות, חוסר מקצועיות ודיליטנטיות. מינוי פוליטי הפך שם נרדף לכל המכוער בפוליטיקה הישראלית. אבל למען האמת תיאור זה אינו מדויק. כמו בכל נושא פוליטי בישראל, 'פרשת' דני דיין חשפה לכולנו כי גם בנושא המינויים הפוליטיים הכל תלוי בשאלה מי הממנה ומי הממונה.
מינוי פוליטי של ממשלת ליכוד-לאומי הוא בהכרח מינוי פסול, שחשד תמידי מרחף מעליו. מינוי פוליטי שכזה מתואר על ידי התקשורת הישראלית כמינוי רע שמזיק לאינטרסים של מדינת ישראל. לעומת זאת, מינוי פוליטי של ממשלת שמאל, זה כבר סיפור אחר לגמרי. מינוי כזה הוא ראוי, נקי, נכון ומתאים. עד 'פרשת' דני דיין החלוקה בין מינוי פוליטי טוב (שמאל) למינוי פוליטי מושחת (ימין) היה מוכר אך קשה היה להוכיח אותו. כולנו זוכרים איך התקשורת פרסמה בצורה שלילית מינויים פוליטיים מימין. קחו לדוגמא את ניסיון מינויו של תא"ל אפי איתם לתפקיד יו"ר יד ושם. ברגע ששמו עלה כמועמד הממשלה, ההתקפות הפרועות משמאל הלכו וגברו. במקביל וממש 'במקרה' גם גורמים מעבר לים שללו את מינויו של איתם לתפקיד חשוב זה. הטענות נגדו היו שקריות כולן. טענו שאין לאיתם קשר לשואה (אמו הייתה ניצולת שואה), הסבירו שאיתם מחזיק בעמדות לאומניות, לא לאומיות חלילה, שפוגעות בזכר השואה (איך? למה?) וחיטטו בהתבטאויות מן העבר של איתם. לא עזרו לאיתם עברו הצבאי המהולל. תפקידיו הציבוריים הרבים. הלחץ עשה את שלו ואיתם לא נבחר, כמינוי פוליטי, לתפקיד יו"ר יד ושם.
ואז הוקמה ממשלה שמאלית. ושמו של דני דיין עלה כמועמד לתפקיד יו"ר יש ושם. זה המקום להזכיר שדיין היה מועמד מטעמו של גדעון סער. דיין רץ כמועמד מספר 11 ברשימת תקווה חדשה. דיין היה פוליטיקאי על מלא מלא. אבל, הפלא ופלא, עם הצגת שמו של דיין כמועמד מטעם מפלגה שחברה בממשלה שמאלית הכל עבר בשקט וחלק. אנשי שמאל שבכל הקשור לימין נמצאים תמיד במצב צבירה של שימוש בכל האמצעים מבלי לבחול בשיטה ובדרך כי המטרה הקדושה היא מניעת מינוי מועמדים ימניים,. לפתע אותם אנשים נמנעו מלהזכיר לכולנו שדיין הוא איש ימין, ששימש כיו"ר יש"ע, שהיה חבר בתנועת 'התחיה'. עברו של דיין הושתק. אף אחד לא רצה לעורר דובים משנתם. ואכן, דיין נבחר לתפקיד ואף זכה למבול של תשבחות על תפקידו כקונסול הכללי של ישראל בניו יורק.
ובדיוק בנקודה הזאת הצביעות זועקת לשמיים. אותו דיין, ממש אותו דיין, שמונה חמש שנים קודם לכן כמינוי פוליטי לתפקיד הקונסול הכללי של ישראל בניו יורק, זכה לקיתונות של ביקורת ובוז מצד אותו מחנה שמאל שמחא כפיים כשמונה לתפקיד יו"ר יד ושם. כשדיין מונה לתפקיד קונכ"ל ניו יורק על ידי ראש הממשלה נתניהו בשנת 2016 עיתונאים 'מקצועיים' ופוליטיקאים 'ישרים' לא הפסיקו לבקר את מינויו של אדם קיצוני שהקים את ביתו ביישוב בעומק השומרון, ששימש בתפקיד יו"ר מועצת יש"ע הקיצונית, שהתמודד ברשימת הבית היהודי המשיחית, שהיה מקורב לראש הממשלה נתניהו. אז השמאל ניסה לפגוע במינוי בכל דרך אפשרית ולאורך זמן. הם הצליחו חלקית כאשר דיין היה מועמד לשמש כשגריר ישראל בברזיל, ובעקבות הרעש סביבו בארץ והעברת מידע לממשלת השמאל הברזילאית, בצעד נדיר ויוצא דופן, ברזיל סירבה לאשר את דיין כשגרירה בתחומה. בעקבות זאת, ראש הממשלה מינה את דיין לתפקידו כקונכ"ל ישראל בניו יורק. למזלו הרב של דיין, השמאל לא הצליח להכשיל את מינויו של דיין לתפקידו בניו יורק וכך הוא שימש בתפקיד חשוב זה כמינוי פוליטי של ראש הממשלה נתניהו.
וכאמור, אותו דיין, שנטש את נתניהו, ובדרך אף ביקר אותו קשות וגילה שהוא פחות מתחבר לתכונת 'הכרת הטוב', והצטרף למפלגת תקווה חדשה וחבר ליריבו הפוליטי הגדול של נתניהו, גדעון סער, ואף הוצב ברשימת המפלגה, אם כי במיקום לא ריאלי בעליל הפך ליקיר השמאל. לאחר מספר חודשים של חיפוש תפקיד ממלכתי זכה דיין, על תמיכתו הנלהבת בסער, להפוך להיות המועמד של סער לתפקיד יו"ר יד ושם. מועמד פוליטי, כמינוי פוליטי. וכאמור, לפתע פתאום, כל אלה שביקרו את מינויו לתפקיד קונכ"ל ניו יורק רק חמש שנים קודם לכן, מילאו פיהם מים, ואף שיבחו אותו ואת מקצועיותו. לפתע פתאום, היחס לדיין היה כאילו מדובר במינוי מקצועי נטול פוליטיקה. לא חשוב שהמינוי הוגדר כמינוי פוליטי, לא חשוב הרקע של דיין כמועמד ברשימה פוליטית. העובדות הללו הפכו לא רלוונטיות. דיין הפך לאיש מקצוע, נטול זהות פוליטית וחסר צבע פוליטי. מיסטר קלין. חשוב להדגיש כי אינני מבקר את כישוריו של דיין או את תפקודו כיו"ר יש ושם. אינני מכיר את הפרטים ולכן מן הראוי ללמד עליו זכות. אבל הצגתו של דיין כאיש מקצועי, ממלכתי וחסר זהות פוליטית היא לא פחות מהתעללות קשה באמת.
בל נטעה, הסיבה היחידה להתעלמות זו מזיהויו הפוליטי של דיין ומהעובדה שמדובר במינוי פוליטי קשורה קשר הדוק למיצובו הפוליטי הנוכחי של דיין. מאז הצטרף למחנה 'רק לא ביבי' האיש הפך חבר של כבוד במסדר מחנה השמאל 'הנאור', 'הליברלי', ו'הצודק'. עברו הולבן, עמדותיו הלאומיות, שהתרככו עד מאוד במהלך השנים האחרונות, זכו להתעלמות אופנתית והנה לנו מינוי ראוי, נכון ומתאים.
הוא אשר אמרתי, אין גבול לצביעות ולהתקרנפות, אמרו מעתה - יש מינויים פוליטיים חיוביים ויש מינויים פוליטיים שליליים. מה לא ברור?
הכותב שימש כקונסול הכללי של ישראל בדרום-מערב ארה"ב ויועץ ראש הממשלה בנימין נתניהו, לשעבר