המחאה האדירה שסוחפת את אזרחי ישראל בשנה האחרונה היא הגדולה והמרשימה ביותר מאז שאני זוכרת את עצמי. אני מרגישה הכרת תודה גדולה ועמוקה לעומדות ולעומדים בראשה, אולם למנהיגות (כל מנהיגות) יש גם אחריות. אי אפשר לקבל מצב שמחאה הבאה לעולם על מנת לקדם ליברליזם ודמוקרטיה תהיה עיוורת לחלוטין לשורשים העמוקים שהובילו את מדינת ישראל לפירוק ערכי ומוסרי.
לאחר שחתם על הסכמות: רן ארז שוב במתקפה חריפה על משרד האוצר
רן ארז במתקפה נגד קיש: "שתי דקות בלבד נמשכה האופוריה"
נשות חינוך רבות, הפועלות במסגרת "הורים נגד מעצרי ילדים", פנו בימים האחרונים, לקראת פתיחת שנת הלימודים, לראשי המחאה בדרישה להפסיק לעמוד מנגד אל מול אחת הפרקטיקות הפוגעניות, האכזריות ובעלת ההשלכות החמורות ביותר על דורות שלמים של ילדים, בני נוער ומשפחותיהם: מעצרי ילדים.
בזמן שהילדים שלנו התכוננו לחזור לבתי הספר, ילדים פלסטינים לא ידעו אם יוכלו לחזור לבית הספר, אם בכלל יהיה להם בית ספר ואם יהיו בני ובנות חורין על מנת לרכוש לימודים, השכלה, להתפתח ולצמוח באווירה רגועה ותקינה.
מעצרי הילדים הפלסטינים בגדה המערבית וירושלים המזרחית פוגעים בזכויותיהם הבסיסיות, בהן הזכות לחינוך בשל קטיעת רצף הלימודים, ויוצרים פגיעה רגשית ונפשית חמורה המסלילה את הילדים לנשירה ממסלול הלימודים לאחר השחרור. הילדים והנערים הפלסטינים מתמודדים בנוסף למעצרים גם עם הריסות בתי ספר, פלישות של הצבא לתוך כותלי בתי הספר ומציאות יומיומית של אלימות ודיכוי.
הנתונים שבידינו מעידים על אינסוף התמודדויות יומיומיות קשות של קטינים פלסטינים: בשנה האחרונה הרסה מדינת ישראל שלושה בתי ספר שבהם למדו 78 תלמידים. 58 בתי ספר נוספים בסכנת הריסה, 41 קטינים נהרגו מראשית השנה בגדה המערבית וברצועת עזה, כ־600 קטינים נעצרו מראשית השנה וכ־170 קטינים מוחזקים במעצר או במאסר בימים אלה, מתוכם 19 עצירים מנהליים (ללא כתב אישום, ללא ראיות גלויות). מרביתם מוחזקים בתנאים קשים בבתי הכלא דמון, עופר ומגידו.
נשות ואנשי החינוך פנו לראשי המחאה בזעקה גדולה לא להסיט את המבט, לא להתמסר לעיוורון, לא לקבל ולא להסכים עם מציאות של אי־שוויון עמוק ומהותי בזכות לחינוך בין ילדים ישראלים וילדים פלסטינים החיים באותו מרחב.
התנועה האדירה הזאת שחקקה על דגלה להגן על בג"ץ, צריכה לזכור ולנצור את הפסיקה שלו: "אין כזכות לחינוך האחוזה ונעוצה בערך כבוד האדם בקשר שאינו ניתן לניתוק. לא ניתן לנתק ולהפריד בין כבוד האדם לבין זכותו הבסיסית של אדם לקנות דעת, תרבות, ערכים ומיומנויות שבהשתלבותם מהווים תנאי לקיום ולחיים בכבוד אנושי.
בלא מימוש מלא של הזכות לחינוך נפגע כבודו של האדם, ונפגע קיומו האנושי בכבוד. בלא חינוך, נפגעת יכולתו של האדם לממש את הווייתו האנושית במלואה; פגיעה זו כמוה כפגיעה בזכותו לכבוד אנושי... יש יסוד לומר, אפוא, כי הזכות לחינוך מהווה, כשלעצמה, חלק מזכותו של אדם לכבוד אנושי בהקשר החוקתי..."(בג"ץ טבקה).
לא נוכל להמשיך ולקרוא ד־מ־ו־ק־ר־ט־י־ה מבלי להתנער מהעליונות היהודית, מההסכמה שבשתיקה עם המשך הכיבוש, והשליטה על עם אחר ועל ילדים אחרים, שליטה שאינה מאפשרת לשקול את טובתם, עתידם ושלומם. עוד לא מאוחר לקרוא: עד שלא כל הילדים שווים - אף אחד לא שווה. די למעצרי ילדים!
הכותבת היא מנכ"לית ארגון "הורים נגד מעצרי ילדים"