מיומה הראשון של המחאה נגד הרפורמה מובילי המחאה הדגישו וחזרו והדגישו שהמחאה 'שלהם' היא מחאה לא אלימה. כל מי שנכח אתמול בעיר מודיעין בסמוך לביתו של שר המשפטים וסגן ראש הממשלה, יריב לוין, יכול היה להיווכח שאלימות הייתה גם הייתה. חלק מהמפגנים, חברי ארגון אחים לנשק, נקטו באלימות קשה ומסוכנת.
העיניים נשואות לירושלים: בג"ץ דן בהרכב מלא בעתירות נגד צמצום עילת הסבירות
לכבד כל פסיקה? בצל הדיון ההיסטורי בבג״ץ: זה מה שהציבור חושב | סקר 103FM
אתמול ראינו כולנו שוב שהסיפור שמובילי המחאה מספרים לכולנו השכם והערב כאילו המחאה נקייה מאלימות הוא במקרה הטוב אגדה אורבנית ובמקרה הרע שקר מוחלט. לא איפוק אתמול מול ביתו של יריב לוין. לא הייתה תרבות מחאה שקטה, הייתה שם אלימות כוחנית מתפרצת וקשה.
זה התחיל בכך ששר המשפטים וסגן ראש הממשלה, יריב לוין, לא יכול היה לצאת מבית וללא אבטחה כבדה מאוד של שוטרים ומאבטחים. זה המשיך בחסימת הכביש ומניעת אפשרות שהרכב שבו לוין ישב יצא לדרכו. האירוע כולו כלל דחיפות שוטרים ומאבטחים. היו שם גם כאלה שהשתמשו בדגל ישראל, כן כן בדגל ישראל, כדי להכות על רכב השרד.
בשלב מסוים, כשהאלימות הגיעה לשיאה, החליטו כמה מהמפגינים לדרדר פח אשפה גדול ורק במזל ובשל ערנות השוטרים והמאבטחים הפח לא התרסק לתוך הרכב. כל זה קרה אתמול בבוקר. באמצע עיר ואם בישראל. ברחוב מגורים אזרחי שקט. ולכן, מי שממשיך לטעון שהמחאה לא אלימה הוא או שקרן או לא מבין את המשמעות של המילה אלימות.
אבל אסור לטעות. האלימות אתמול בבוקר סביב יריב לוין איננה פעולת האלימות הראשונה או היחידה שהמחאה יצרה והולידה. כי אלימות היא לא רק מכות ואגרופים. אלימות היא גם הדלקת מדורה על כבישים ראשיים (איילון) או ברחוב אזרחי, שוב באותורחוב שבו הם השתוללו אתמול. אלימות היא גם גניבת אנדרטאות וטנקים ללא רשות. אלימות היא עימותים פיזיים עם חרדים בבני ברק.
מי שממשיך לטעון שהמחאה איננה אלימה כנראה שלא ראה את הסרטונים הרבים מהחודשים האחרונים. סרטונים שבהם מפגינים רודפים, פשוטו כמשמעו, אחרי נבחרי ציבור ורק בזכות אבטחה ושוטרים נבחר הציבור חומק ממכות רצח. אלימות היא להקיף בית של נבחר ציבור ולצעוק, לשרוק ולהפעיל זמבורות במשך שעות על גבי שעות ולהפריע לשכנים התמימים ובתוכם ילדים, תינוקות ומבוגרים.
אלימות היא שפת ביבים שחלק לאמבוטל מקרב מתנגדי המחאה משתמשים כנגד תומכי הרפורמה, נגד חרדים או כל מי שמעז להביע דעה שלילית על המחאה. אלימות היא קריאה לסרבנות ולהוצאת כספים מישראל כי בשני המקרים הללו המטרה היא אחת – הורדת המדינה על הברכיים מתוך הערכה שכשיהיה ממש כואב, וכאמור כאב לא חייב להיות רק כאב פיזי, הרפורמה תיעצר ותיגנז.
כל הדוגמאות שמניתי קרו לא פעם, לא פעמיים ולא שלוש. הרבה יותר מכך. האלימות שתומכי המחאה נקטו באה לידי ביטוי בצורות שונות ומגוונות. וכאן המקום להדגיש שמי שנקט בכל האמצעים האלימים הם אחוז קטן מקרב מתנגדי המחאה. בדיוק כפי שרוב מתנגדי המחאה הם אזרחים טובים, תורמים, ציונים אדוקים ואנשים שאיכפת להם מהמדינה ומהעם. הבעיה היא אף פעם לא ברוב, היא תמיד בשוליים. ומה לעשות והשוליים, כפי שקורה לא אחת בימין, קולני יותר, מסור יותר ודומיננטי יותר.
קחו דוגמאת ארגון אחים לנשק. ארגון שמונה מספר מאות של חברים, אולי אלפים בודדים. בטח לא עשרות אלפים ובטח ובטח לא מאות אלפים. ארגון זה הפך לארגון כוחני, מיליטנטי ואלים. כולנו זוכרים את המודעות שהארגון הוציא שבהם משתקף פרצופו של שר הביטחון יואב גלנט, כשעל פניו מרוחים ארבעה סימני פגיעה של כדורי שכאילו נורו לכיוונו. מה זה אם לא אלימות קשה? מה זה אם לא איום גלוי? מה זה אם לא קפיצת מדרגה? דוגמא זו והביקורת שהוטחה בארגון בעקבותיה גרמה אפילו לארגון הכוחני הזה לשנות את התמונה ולהורידאת הכדורים.
מחנה השמאל מקפיד לצטט פעם אחר פעם את ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל שאמר בנאומו האחרון בטרם נרצח בלב תל-אביב כי "האלימות היא כרסום יסוד הדמוקרטיה". השמאל תמיד נהג להטיח דברים אלה במחנה הלאומי. והנה היום אחרי שמונה חודשים של מחאה שכללה גם אלימות קשה הגיע הזמן להזכיר לראשי מחנה השמאל, למוביליהמחאה ולכל מי שנקט באלימות מסוג כלשהו במהלך המחאה כי אכן "האלימות היא כרסום יסוד הדמוקרטיה".
וממש לסיום, משום מה נדמה שרשויות החוק הרלוונטיים – פרקליטות, יועמ"שית – אדישים קמעה להקצנה הקשה של המחאה. רק השבוע גברת שקמה ברסלר השתמשה ב'תואר' נאצים כדי לנגח חלק מהימין. האלימות ברחובות הולכת ומחמירה. האיומים שמופנים כלפי נבחרי ציבור הפכו לממשיים יותר ויותר, ולמרות כל זאת נדמה שמערכתאכיפת החוק עובדים כרגיל. הגיע הזמן להתעורר ויפה שעה אחת קודם...
הקונסול הכללי של ישראל בדרום-מערב ארה"ב ויועץ ראש הממשלה בנימין נתניהו, לשעבר