אנו בפתחה של שנה חדשה, השנה ה־5784 לבריאת העולם על פי לוח השנה היהודי. והארץ היא תוהו ובוהו. המחלוקות והשסעים שטואטאו אל מתחת לשטיח מאז קום המדינה כבר אינם ניתנים להבלגה. היה מי שליבה אותם במהלך השנים האחרונות, ללא חשש שהסדקים יקרעו את העם ואת המדינה.
אך נראה ששלב הסדקים חלף, ושהמרוץ לעבר "הרפורמה המשפטית" שעליה הכריזה הממשלה הנוכחית בלהט חסר מעצורים, פתח תיבת פנדורה של ממש. שהרי המדיניות שמנסה הממשלה הנוכחית לקדם הפכה את המשך הטאטוא של כאבי הבטן של החברה הישראלית לבלתי אפשרי, בלתי ישים ובלתי מתקבל על הדעת.
כעת, מבלי שאף אחד באמת התכוון לטפל בכך, או יודע כיצד לעשות זאת, צפה לה שורה ארוכה ומטרידה של סוגיות מהותיות שאין מנוס מלהכריע בהן טרם תוכל האומה להמשיך את דרכה. כמו אומות רבות אחרות בעולם שנאלצו לעבור דרך חתחתים כדי ליצור מעין יציבות פוליטית שתהא מקובלת על מרבית העם, כעת גם אנחנו עומדים בפתחה של שנת הכרעות. אלא שספק אם ההנהגה הנוכחית - או כל הנהגה למעשה - מסוגלת לג'נגל את שלל הטרדות שהציפה אותה נהירה אל הרפורמה/ההפיכה בעת ובעונה אחת.
זו כבר ממש לא רק "ההפיכה המשפטית" או "הדיקטטורה של מערכת המשפט", תלוי את מי שואלים כמובן. זו כבר לגמרי אופרה אחרת שמחייבת לעגן את ערכי היסוד בחוקה על בסיס הסכמה רחבה והסדרה של החובות והזכויות של אזרחי המדינה, תוך טיפול יסודי בסוגיות עומק כמו חינוך לסובלנות ולערכי הציונות, ותוך הסדרת מרכיב הזהות היהודית בחינוך - סוגיה סבוכה מאין כמוה.
תרבות ה"יהיה בסדר" שאפשרה לייסד ולהוביל את הפרויקט הציוני, חרף כל המכשולים, איננה מספיקה עוד. הציבור דורש הכרעות ברורות, גם אם מדובר במשחק סכום אפס. וכאן טמונה הסכנה, שכן משחק סכום אפס משמעותו שצד אחד זוכה בכל והשני יוצא נפסד - המתכון המושלם להתפוררות, פירוק, קריסה ומלחמת אחים.
לכן דווקא כעת, כשנראה שהכל קוטבי כל כך, בלתי מתפשר כל כך, נדרשת עבודה יסודית על תיקון היעדר ביטחון הפנים, על כיול מערכת אכיפת החוק וחיזוקה באופן שמגביר את האמון בין העם לבין מי שאמור לשמור עליו. כיצד? תוך נקיטת מדיניות של אפס סובלנות כלפי עבירה על החוק, ואכיפתו באופן נוקשה ובלתי מתפשר אך שוויוני כלפי כלל הציבור. נדרש טיפול שורש בעובדה שרמת האלימות בחברה במגמת עלייה כבר שנים. הגבולות אינם ברורים. בריונים הפכו למלכים. נערים אלימים מכים ילדים ונערים חסרי ישע, עבריינים יורים ורוצחים עוברי אורח תמימים. "פרוטקשן" הפכה להיות מילה שכל פעוט מכיר. והארץ הייתה תוהו ובוהו...
איך אדם יוכל לצמוח, לתת אמון, לתרום ולהכריע בנושאים מהותיים לאומה, מבלי שביטחונו האישי מובטח? העיסוק הבלתי פוסק של חלקים מסוימים בחברה בהישרדות הוא בלתי נתפס. בכלל זה - כל החברה הערבית, החקלאים שחווים טרור חקלאי על בסיס יומי, בעלי העסקים על כל הגוונים ובכל רחבי הארץ שנאלצים לשלם פרוטקשן, וקורבנות הטרור עקב ניצול תשתיות הפשיעה שקיימות בישראל לטובת קידום אינטרסים זרים כמו איראן (שכבר נאמר בגלוי על ידי השב"כ שהיא עומדת מאחורי הברחות כלי נשק לגורמי פשיעה בישראל) והרשימה עוד ארוכה. עוד לפני הפרנסה, החינוך וההתפתחות האישית, אדם חייב להרגיש בטוח. זה הבסיס לכל.
איך שלא מסתכלים על זה, וללא כל קשר לשיוך פוליטי, דתי, עדתי או גיאוגרפי - אין ביטחון בתוך מדינת ישראל. זהו האתגר הראשון והבהול ביותר שיש לטפל בו, כדי לעמוד על קרקע יציבה ולטפל בשאר הסוגיות. כתבתי רבות על סוגיית הפשיעה בשנים האחרונות, ובפירוט רב. הצעתי תוכנית מפורטת לטיפול בפשיעה בחברה הערבית, בבעיית הפרוטקשן שהיא הליבה המדממת של הפשיעה. אף חוקקתי את חוק הפרוטקשן, שעבר בקריאה טרומית בכנסת, ועל בסיסו חוקק החוק שעבר לאחרונה על ידי חברי הקואליציה.
תמיד בער בי הנושא. אך מעולם הוא לא בער כמו ברגע הזה. אנו ברגע של הכרעה. נדרש למשימה אדם שהוא או היא מעל הפוליטיקה, שמסוגל או מסוגלת להתעלות מעל המחנאות שמפצלת כעת את העם ותוך כדי כך גם את יהדות התפוצות. זו, האחרונה, עומדת נפעמת לנוכח האסון שייתכן ויקרה.
השר הנוכחי, שאמון על סוגיית יצירת תשתית ראויה ובטוחה והגברת תחושת הביטחון של כל אזרח ישראלי במדינה, הוא האדם הרחוק ביותר מאותה דמות אחראית, ערכית ונטולת פניות ואגו שעליה יש להטיל את המלאכה. אותה דמות תזדקק לאנשי מקצוע מהטובים שיש במשטרת ישראל ומחוצה לה, כדי ליישם את הנדרש, לחזק את המשטרה, להגביר את התקנים, לתקצב ולהוסיף את הכלים הטכנולוגיים, להחמיר ענישה לצד הממשלה והכנסת ולפעול לחינוך הציבור לציות לחוק, שכן עבירה על החוק תגרור עונשים כבדים.
ישנם בהחלט דברים שצריך וחשוב להילחם עליהם. המלחמה שלי - האישית והמקצועית, הפוליטית והציבורית - היא על ביטחון הפנים. זה הבסיס שבלעדיו לא ניתן לרפא את הארץ. עלינו להבטיח ששנת התשפ"ד שמתרגשת עלינו תביא עמה את הבסיס האיתן הזה שיאפשר להישען עליו לקראת הכרעות חשובות נוספות. ככל שביטחוננו הפיזי יובטח, כך גם נוכל לפעול לריפוי הנשמה של עמנו בתוך מדינת ישראל ומחוצה לה.
הכותבת היא ח"כית ודיפלומטית לשעבר, מומחית לענייני מדיניות חוץ והזירה הערבית