ערב ראש השנה בריאד, בירת סעודיה. המקום האחרון בעולם שבו הייתי חושב לחגוג את השנה העברית החדשה (אם כי כבר ביליתי לפני שנים רבות יום כיפור מתוח בפקיסטן, ערב התקיפה האמריקאית באפגניסטן) ולסכם שבוע היסטורי.
"הגעת הישראלים לריאד היא סימן לבאות״: דיווח מיוחד מסעודיה
הקטארים תקפו את ישראל, הפלסטינים שמרו על ניטרליות | שליח "מעריב" בסעודיה

 מדובר בשבוע ראשון של נוכחות דיפלומטית ישראלית רשמית בסעודיה, עוגן העולם הערבי ומגינת האסלאם. וגם, שבוע ראשון של היסטוריה עיתונאית קטנה - דיווחים שוטפים מכאן של כתב ישראלי לעיתונו "מעריב", בלי הצורך לחכות עד שחוזרים הביתה או להסתוות. כבודה של המסגרת הרשמית של כל ההיסטוריה הזאת במקומה מונח.

מועצת המורשת העולמית בהובלת אונסק"ו, ארגון האו"ם לתרבות, חינוך ומדע, הוא גוף מכובד, שתרם ותורם לשיתוף הפעולה הבינלאומי בנושאים המאחדים את כולם - שימור אתרי התרבות העממית והכלל אנושית ואתרי הטבע. אלא שההתקפות החוזרות ונשנות על ישראל ביוזמה פלסטינית וערבית, תוך ניסיון לנשל אותה או את היהודים מזכותם או חלקם באתרים היסטוריים או דתיים, אפילו מן ההיבט הלשוני, היוו גורם מכריע לכך שישראל עזבה את אונסק"ו.

על חברותה במועצת המורשת ישראל שמרה. בכינוס בריאד, אווירת המתינות והסובלנות שהשרתה הנשיאות הסעודית, תרמה גם היא ליישומו של ה"קונצנזוס" החדש עם הפלסטינים, שבשמו נדחה שוב הדיון על האתרים הרגישים הנמצאים בסיכון לכאורה (מצד ישראל).

אלא שזרימת ההיסטוריה חורגת אל מחוץ למסגרת. גם אם המשא ומתן על אשרות לישראלים - שהוחלפו, בסופו של דבר, ב"רשימת נכנסים" - נמשך עד הרגע האחרון ממש, הרי שקבלת הפנים המכובדת והאדיבה, גם ללא התייחסות ומגע רשמי מצד המארחים (ומצד שני, יש להודות, מחיר השתיקה הרועמת של הישראלים, שלא פצו פה מול מיקרופון בדיונים במהלך כל השבוע), קידמו, כך נראה כאן, את יחסי סעודיה־ישראל לנקודת השלמה עם הדינמיקה – זו שעשויה להוביל בסופו של התהליך לנורמליזציה המיוחלת.

מאחורי ההתעלמות המאולצת, יש בציבור המשכיל ובכלי התקשורת עניין רב בישראל ובאקטואליה הישראלית, כולל המשבר הנוכחי. זאת בניגוד למדינות ערביות, שבהן האליטות המתקדמות, הציבוריות והתרבותיות אינן משלימות עד היום עם הקשרים עם ישראל.

בסעודיה המאוד היררכית ומעמדית, התמיכה הגדולה בקשרים מלאים עם ישראל באה דווקא מאליטות כלכליות, טכנולוגיות, תרבותיות ואפילו דתיות. זאת מול התנגדות עזה של חוגים שמרניים, שהעוינות לישראל מצטרפת אצלם לגילויים אחרים, כמו עוינות לשדרוג במעמד הנשים ורוחות הקִדמה והשינוי באווירה שמורגשים מאוד, לעומת ביקוריי הקודמים כאן.

יורש העצר מוחמד בן סלמן, מב"ס, כבר אמר כי הוא תומך בנורמליזציה עם ישראל "כבר מחר בבוקר". זאת אם ייעשו, כמובן, צעדי פיוס בנושא הפלסטיני. התירוץ לסחבת בינתיים בסוגיה, חרף הכרזתו, אינו רק שאביו, המלך סלמן, לא מסכים. העניין הוא שישראל היא כעת חלק מן המשחק הדיפלומטי שלו עם ארה"ב, שבמידה רבה בישלה לעצמה ולנו את הדייסה והיא ממשיכה ומזהירה שהתהליך יהיה אטי. זאת בשעה שמב"ס יוצא מן התסכול והבידוד הדיפלומטי האישי שלו בשנים האחרונות ומקפיד לבנות לממלכתו מערך דיפלומטי אלטרנטיבי, שכולל אפילו את איראן.

אומרים שראש הממשלה בנימין נתניהו מוכן לתת "הרבה" עבור הנורמליזציה עם סעודיה. אולי יפרט על כך יותר כבר בשבוע הבא, בין כסה לעשור, בניו יורק, באוזני נשיא ארה"ב ג'ו ביידן. גם לנתניהו, כמו למב"ס, יש תסכולים אחרים, שעליהם הוא צריך להתגבר ולכפר. גם הוא "ייצא מעונש" בפגישתו עם ביידן. אז אולי נראה תוצאות מעשרת ימי התשובה, מוקדם מכפי שציפינו. שנה טובה מריאד