לאחרונה הולך ומעמיק השסע החברתי בארץ. לאו דווקא בין המגזרים השונים באוכלוסייה, אלא יותר ברכיבים העמוקים הפנים־מגזריים. ברור לכל כי מדינת ישראל ניצבת זה זמן מה על פי תהום, כפסע ממצב אקוטי בלתי הפיך. האם יש מה לעשות? האם ניתן לאחות איכשהו את הבקיעים, או שמא זו גזירה משמיים?
בצוק העתים, עושה רושם שיש ארבעה תסריטים אפשריים, מייסרים ושליליים - שלושה מהם בידי אדם והרביעי בידי שמיים. כל אחד מהתסריטים עשוי, לאחר תקופת שיקום כואבת, להחזיר את הדבק בינינו, שכרגע נראה כי התמוסס ללא שוב. ישראל אינה רשאית ואין באפשרותה לשחק לידי אויבינו – לא מצפון, לא מדרום ובוודאי לא מהאייתוללות באיראן. השמירה על הבית איננה ססמה. היא כורח בל יגונה, היא עצם קיומנו ועצמאותנו בארץ חמדת אבות.
אם ניקלע למלחמה, הרי היוזמה היא כלי הנשק החשוב ביותר לניצחון מוחץ על האויב, הזומם לכלותנו. קורבנותיה של כל מלחמה, יזומה ובלתי יזומה, הינם כאב קשה מנשוא ובלתי ניתן לריפוי – לחברה בכלל ולמשפחות השכולות בפרט. אולם יש במלחמה בעת הזו ולאחר תקופת מה, כדי לפוגג זמנית את המתחים והשסעים בקרבנו וללכד מחדש את השורות והאחווה הבין־מגזרית.
החברה הישראלית נמצאת בסיר לחץ חברתי־כלכלי־ביטחוני שלא הכרנו. השטח בוער, הפילוג והשסעים קורעים את העם, וכל יום שחולף מוסיף עוד קיסם למדורה. מנגד, אמצעי האכיפה והמערכת המשפטית לא נותנים את המענה הנדרש. אל תוך הוואקום הרותח הזה עלולים לחדור פורעי חוק, שמסוגלים לנסות לעשות מעשה יגאל עמיר כלפי נבחר ציבור, איש ציבור, או מפגינים שייצאו להפגנה – ולא ישובו הביתה.
יש להבהיר היטב: אבוי לנו אם רצח פוליטי – שכתובתו רשומה על הקיר – יתרחש במדינת ישראל. זו תהיה מכה אנושה לחברה הישראלית ולדמוקרטיה. אמות הסִפים ירעדו. עם זאת, לאחר שהאווירה תטוהר, מעיין הדמעות ייבש וגם ועדות החקירה יסיימו את עבודתן - בטוחני שתשקוט שוב הארץ וישררו שלום, אחווה ורעות לזמן מה.
האלימות המילולית היא נגע שפושה בכל רובדי החברה, כשהמילים כחצי רעל מושלכות ללא כל הבחנה. יודע כל בר דעת כי המעבר מאלימות מילולית למלחמה פיזית, גם אם בתחילתה תתרחש אולי בקנה מידה מצומצם, עלול להתבצע ללא קושי. הרי בידי אזרחי מדינת ישראל למעלה מ־300 אלף כלי נשק, ללא כל שליטה או רישום כלשהו (הח"מ כיהן כיו"ר הוועדה הממשלתית למדיניות רישוי כלי הירי).
מיני־מלחמה או מאבק פיזי שכזה, אם בין המגזרים השונים ואם פנים־מגזרי, יש בהם כדי לחולל הפיכה עוצמתית בחברה הישראלית, ועל הגורמים המוסמכים לכבות ולגדוע את ניצניה, שלבטח החלו לנבוט בימים אלה.
לפני כשבועיים הוזהרנו ב"כרטיס צהוב" מחברתנו לשלום, מרוקו. רעש אדמה במדינת ישראל עלול להתרחש בכל רגע נתון, ואף בעת קריאת מאמר זה. השאלה היא לא אם, אלא מתי.
רעידת אדמה בעוצמה של 6 ומעלה בסולם ריכטר תזעזע את המדינה, תרתי משמע. עשרות ואולי אף מאות אלפים עלולים להיהרג ולהיפצע. רבים־רבים יישארו ללא קורת גג.
מתוקף תפקידי בעבר כנציב הכבאות וההצלה, השתתפתי בלא מעט ועדות ממשלתיות להיערכות לרעידת אדמה. כמי שהיה שם, עליי לומר בחדות ובבהירות כי ישראל איננה ערוכה כלל לרעידת אדמה או לאסון טבע אחר. מה עלינו לעשות בטווח המיידי? מיפוי וקביעת סדרי עדיפויות למיגון הערים והרשויות המקומיות בעלות הסיכון הגבוה ביותר. הרי הנתונים ברשותנו.
זאת ועוד, יידע כל תושב במדינת ישראל מה עליו לעשות ולא לעשות כשמתרחשת רעידת אדמה - זאת באמצעות הסברה ברמה הלאומית וברמת השלטון המקומי לכל התושבים, בבחינת "עשה ואל תעשה" בהתרחשות אסון הטבע. כל זאת בעלות כספית זעומה.
עם שוך רעידת האדמה, ספירת המתים, חילוץ והצלת הפצועים, יגיעו תקופות בינוי עצומות. יוקמו מחדש תשתיות, תבוא צמיחה כלכלית – וניתן רק לפלל שנעשה זאת בכוחות מאוחדים.
הכותב הוא תא"ל במיל' ורב טפסר בדימוס