חתימה על הסכם נורמליזציה בין ישראל לבין ערב הסעודית תהא ללא ספק פריצת דרך היסטורית עבור מדינת ישראל. חרף התחרות על הכתר, והעובדה שלפיה אוניברסיטת אל־אזהר נמצאת בקהיר וממנה למעשה "יוצאת תורה" בכל הנוגע לעולם המוסלמי־הסוני, אין ספק שסעודיה, המהווה בית לשני האתרים הקדושים ביותר לאסלאם - מכה ומדינה, זוכה בתואר הנכסף של המדינה המובילה את העולם המוסלמי־סוני.
כל טעות במדיניות החוץ תגרור השלכות הרסניות שייקח זמן רב לתקן | וסרמן לנדה
מכאן כי הכרתה בישראל באופן רשמי תזכה את ירושלים ב"הכשר" בפני שורה ארוכה של מדינות מוסלמיות נוספות. אם אכן ייחתם הסכם שכזה – ובאופן עקבי טענתי שכך יהיה חרף כל הקשיים – הוא יהווה שער לשיתוף פעולה אסטרטגי, כלכלי וטכנולוגי חסר תקדים עם מדינות מוסלמיות שעומדות בתור וממתינות. כן, זה אכן נשמע כמו מדע בדיוני, אולם הדיבידנדים שהן צופות לקבל מארה"ב בשל הצטרפותן למועדון היוקרתי של מנרמלי היחסים עם ישראל, עדיין מהלכים קסם על מרביתן.
ההסכם, לכשייחתם, יהיה בראש ובראשונה פרי אינטרס סעודי ואמריקאי, כשישראל הינה בעלת זכות וטו על כל הסוגיה בשל הסכמיה עם ארה"ב וכוחה בבתי המחוקקים בוושינגטון. סעודיה, מצדה, מעוניינת לזכות ביכולות שיקנו לה מעמד של מובילה עולמית (לא אזורית בלבד, כפי שרבים נוטים לחשוב) ולשם כך עליה לוודא שאין עליה איום מצד אויבות דוגמת איראן או זרועותיהן באזורה, דוגמת החות'ים בתימן. לשם כך היא חתמה על הסכם הבנות עם איראן, מה שבלבל רבים באשר לשאיפותיה לנרמול היחסים עם ישראל.
סעודיה מקדמת למעשה מפת דרכים אסטרטגית ארוכת טווח, שההסכם הזה הוא רק אבן דרך בנתיב להגשמתה. מנקודת מבטה החות'ים בתימן הם בבחינת רעש שצריך היה להשתיק כדי לאפשר לריאד שקט תעשייתי לקידום מטרותיה, ולכן בין היתר נולד ההסכם עם איראן.
הראיון שהעניק לאחרונה יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן לרשת פוקס האמריקאית, שבמסגרתו הוא שזר את המשפט האלמותי שלפיו הסכם הנורמליזציה עם ישראל נראה קרוב מתמיד, הוא חסר תקדים וממחיש את העובדה שההחלטה מבחינת סעודיה כבר התקבלה. הכדור כעת עובר למגרש האמריקאי והישראלי.
ממשל ג'ו ביידן מעוניין לזכות בהישג מרשים בהקשר של הסכמי אברהם, המזוהים עד כה בלעדית עם ממשל דונלד טראמפ. אך הוא אינו מסתפק בכך. יותר מכל הוא שואף שייזקף לזכותו ההישג של מי שחילץ מישראל ויתורים מרחיקי לכת בכל הנוגע לפלסטינים.
בהקשר זה, מדובר באינטרס פוליטי אמריקאי הרבה יותר מאשר סעודי. אך חתירתה של וושינגטון להסכם גם נובעת מהחשש שמא תיכנס סין לנעליה, כפי שהמחישה ריאד בחוכמה רבה רק לאחרונה, עת אפשרה לסין לתווך בינה לבין איראן ולהציג הישג בינלאומי חסר תקדים. אין ספק שסעודיה יצרה את האפשרות הזאת במיוחד כדי להאיץ ולעורר את וושינגטון בנוגע לקידום הסכם שיכלול את רשימת הדרישות השאפתנית שלה.
אם ישראל תיאות לוויתורים המדוברים, ואין לי ספק שראש הממשלה המכהן חותר לשם, שכן בכוונתו להותיר את הנורמליזציה עם סעודיה כמורשתו, עליה לזכור לעמוד על עליונותה הצבאית בדומה לאופן שבו נשתמר היתרון בהסכמי אברהם עד כה. באשר לנושא ההצטיידות באמצעי לחימה הגנתיים שאותם דורשת סעודיה, הרי שהתגבש בין ארה"ב לישראל נוהל שמאפשר זאת ללא שהיתרון הצבאי הישראלי ייפגע.
לעומת זאת, דרישתה של ריאד להצטיידות בגרעין "אזרחי" מאתגרת מאוד. קיימים אומנם פתרונות יצירתיים גם בתחום העשרת האורניום, אם כי אין ודאות שהצדדים במו"מ יספקו לישראל את צרכיה הביטחוניים וישקיטו את דאגתה המוצדקת. עם זאת, כאמור, לישראל בכל זאת ישנה זכות וטו, לפחות ככל שהמגעים הם בין סעודיה לבין ארה"ב ולא מול סין.
הזדמנות היסטורית
לא די בסוגיה הצבאית בהקשר זה, הגם שהיא המדוברת ביותר. נוצרה כאן הזדמנות היסטורית של ממש להתנות כל התקדמות בסוגיה שעד כה טרם נמצא לה פתרון – ההסתה הבלתי פוסקת בתוכנית הלימודים הפלסטינית והירדנית. זה אולי נראה כנדבך קטן ופחות משמעותי לעומת סוגיה כבדת משקל כמו הגרעין, אולם בפועל היא הנותנת והמזינה את המוטיבציה הבלתי פוסקת לביצוע פיגועי טרור רצחניים נגד ישראלים.
בשנים האחרונות, ומאז החתימה על הסכמי אברהם, מבצעת איחוד האמירויות שינויים משמעותיים ומרחיקי לכת בספרי הלימוד שלה כדי להפוך אותם לסובלניים ומכילים יותר. קטאר מאפשרת זאת במידת מה, ולאחרונה פורסמה שורת שינויים שהתבצעו בספרי הלימוד בסעודיה, הגם שהתהליך עוד רחוק מלהיות מושלם.
אפילו מצרים הקנאית לריבונותה והרגישה לכל ניסיון להתערב בנושאי הפנים שלה, מאפשרת בשנתיים האחרונות לגופים בינלאומיים לסרוק את ספרי הלימוד שלה במטרה שדברי בלע והסתה בכלל, וקריקטורות ומסרים אנטישמיים ואנטי־ציוניים בפרט יוסרו מהם, וזאת כדי להיכנס לרשימת המדינות הסובלניות שיזכו להטבות מהמערב.
לעומת זאת, ירדן והרשות הפלסטינית נותרו איתנות בעקשנותן להמשיך להסית, באופן בוטה וחסר מעצורים, כנגד יהודים וישראל. בזמן שהממשל בוושינגטון תובע מישראל לנקוט שורה של צעדים מרחיקי לכת באשר לעם הפלסטיני, זו העת לדרוש מנגד את הפסקתה לאלתר של ההסתה הפרועה. אין ולא תהיה הזדמנות טובה יותר.
הכותבת היא ח"כית ודיפלומטית לשעבר, מומחית לענייני מדיניות חוץ והזירה הערבית
[email protected]