כמי שהקים ופיקד על ענף מבצעים מיוחדים (מ"מ) כמו גם על היחידה הטכנולוגית -מבצעית של אמ"ן (כיום 81), הייתי שותף מרכזי בשנים שקדמו למלחמת יום כיפורים למערכת ההתראה האסטרטגית של ישראל, מערכת הנמנית על נדבכי היסוד של ביטחון המדינה.
לאור הכירות זו, ברצוני למחות על כתב הזיכוי השקרי שהאלוף אלי זעירא העניק לעצמו. ב"ידיעות אחרונות" מיום ששי 29 ספטמבר, התעלמו לחלוטין מאחריותו האישית של זעירא למחדל אי מתן התראה למדינת ישראל, גורם מרכזי לאסון נפילתם של 2669 מלוחמינו.
מהריאיון שעשה, נעלם במכוון ע"י זעירא והעיתון, ולא במקרה, נושא "אמצעי האיסוף המיוחדים" - שם שניתן למערכות האזנה משוכללות שהצלחנו לטמון במהלך השנים בתוככי מצרים. מערכות אלה האזינו למערכות תקשורת מצריות, בהן זרם חומר צבאי ברמה גבוהה ביותר. לאור תרומתן הייחודית למודיעין שלנו, הוענק להן ע"י מנהיגי המדינה, לדברי וועדת אגרנט, הכינוי :"פוליסת הביטוח של מדינת ישראל".
על בסיס הכרת יכולתם של ה"אמצעים", התחייב האלוף זעירא ב-18 אפריל 1973 בפני ראש הממשלה, גולדה מאיר, כי "במקרה של חציית התעלה, נוכל לתת התרעה של מספר ימים מראש". כמו כן התחייב בכתב לסגן הרמטכ"ל, האלוף ישראל טל, במאי 1973: כי "יהיה אפשר להתריע... לפחות 4-6 ימים לפני מהלך הכולל את חציית תעלת סואץ".
על החשיבות האדירה של "אמצעים מיוחדים" מעיד ההסבר של האלוף זעירא לחברי וועדת אגרנט כי "האמצעים המיוחדים" היוו עבורו נצרת ביטחון למקרה ש"הקונצפציה" של אמ"ן, לפיה מצרים אינה רואה עצמה כמסוגלת לצאת למלחמה, תהיה שגויה. "הביטוח שלי", כך העיד, "היה מערכת האזנה מסועפת וגדולה, ואמרתי לעצמי: נניח שהם (אנשי המחקר) טועים (בהערכה שמצרים אינה הולכת למלחמה), אז אני מוכרח לקבל אינדיקציה שהם טועים באמצעות האזנה. זוהי כל התורה על רגל אחת... יש לי מערכת האזנה מפוארת, דרכה אני אקבל את האינדיקציה, האם קונצפציה זו קיימת או מעורערת - זה בדיוק תמצית התמציות של המחשבה שלי." עוד הוא הוסיף: "אני הסתכלתי על (המקורות ההם) כביטוח למקרה שישנה טעות בקונצפציה... (מהם) קיוויתי לקבל את האמת הפשוטה".
לפחות החל מה-1 באוקטובר הצטברו באמ"ן "סימנים מעידים למלחמה" שהביאו את אל"מ מנחם דגלי, רמ"ח איסוף, ואל"מ יואל בן פורת, מפקד יחידת 8200, לבקש מזעירא להפעיל את האמצעים. הם קיבלו תשובה שלילית והאמצעים נותרו סגורים. למרות זאת, זעירא שיקר כשענה בחיוב לשאלות שר הביטחון משה דיין והרמטכ"ל דוד אלעזר בשבוע שטרם המלחמה, אם חוות דעתו של זעירא בדבר "חוסר סיכוי למלחמה" מבוססת גם על ה"אמצעים המיוחדים".
כמי שהיה מפקד היחידה שהיתה אחראית להפעלת ה"אמצעים המיוחדים" הריני מעיד כי רק ביום חמישי, יומיים טרם יום כיפורים, התיר זעירא את הפעלתם, אך זאת לצורך "בדיקה טכנית" בלבד. הוא דרש שהבדיקה תסתיים עד שעה 06:00 ביום שישי - וכך היה. עדותו הכתובה של האלוף אבי יערי מאששת כי בשעה 07:00 ביום שישי, דחה זעירא הצעות להפעלת האמצעים. היתר להפעלתם המודיעינית ניתן רק בבוקר יום כיפורים.
אי הפעלת "האמצעים המיוחדים" במהלך השבוע שקדם למלחמה, והטעית שר הביטחון והרמטכ"ל בדבר פעילותם, כביכול, מהווים כשל קולוסאלי מכיוון שכתוצאה מכך סברו שר הביטחון והרמטכ"ל כי חוות דעתו של זעירא בדבר חוסר חשש ממלחמה מבוססת על "פוליסת הביטוח" שכלל לא הופעלה, מכאן שאין הצדקה לגייס את המילואים ולהיערך למלחמה שבפתח.
יהירותו ושחצנותו של זעירא הם שמנעו את גיוס המילואים, ומכאן שהטלת האשמת ההשתהות באי גיוס המילואים על גורמים אחרים הינה מטעה וחצופה. מתן התרעה של 10 שעות בלבד לצה"ל ולא 4-6 יממות, כפי שזעירא התחייב, הינה הסיבה העיקרית למחדל המודיעין הקטסטרופלי, שגרם בהמשך למפולות מבצעיות קשות.
פועלם המסור והישגיהם המרשימים, במשך שנים, של רבים וטובים, בחלקם תוך סיכון חיים, למניעת הפתעה, עלו בתוהו מחמת יהירותו של ראש אמ"ן, האלוף אלי-זעירא, מי שהיה אמור להיות המתריע הלאומי.