בימים האחרונים אני חש כי עוד ועוד חוטים נפרמים במארג החיים המשותפים בעיר שאני עומד בראשה כבר כמעט עשור וחצי. התהליך הזה אינו מתרחש רק אצלנו. העיר רחובות מהווה מיקרו־קוסמוס של ישראל והיא חלק מתהליך שעובר על ערים רבות. גם אני, ממרום שנותיי, לא זוכר מערכת בחירות כה רווית השמצות, אמוציות וקריאות לפילוג, שבה הדיון המרכזי אינו עוסק בסוגיות הפנים־עירוניות של הערים השונות. כולנו נגררים והופכים לחלק מההתכתשות ומהמחלוקת הלאומית - בעד ונגד הרפורמה והסוגיה העדינה של יחסי דת ומדינה.
הליכודניקים מודאגים: פרטים חדשים על ההסכמה השקטה בנוגע לוועדה לבחירת שופטים | בלעדי
איני ממעיט מחשיבות הסוגיות הללו וחלילה איני טוען שהקולות הללו אינם צריכים להישמע גם בזירה המקומית. ההפך הוא הנכון אך ללא קשר לשאלת נחיצות הרפורמה, הרי שני הצדדים מסכימים על נושא אחד והוא שמערכת האיזונים והבלמים חייבת להישמר. הבעיה היא שכל צד רואה את האיזונים והבלמים בפרספקטיבה הצרה שלו.
איזונים ובלמים רלוונטיים לא רק למערכת המשפט. הם חשובים גם, ואולי במיוחד, בתוך הערים פנימה. היום חשוב יותר מתמיד שכלל הקולות יישמעו. חשוב לא לבטל שום צד ולא לעשות דה־לגיטימציה לשום קבוצה - כולן צריכות לקבל ביטוי במערכת המוניציפלית והדעות השונות צריכות לאזן אחת את השנייה על מנת לשמור על מרקם החיים העדין של תושבי הערים השונות.
ייתכן שיידרשו מכולנו אי אלו דיוקים ותשומת לב מיוחדת, על מנת שרחובות וערים אחרות תמשכנה להיות איים של פיוס ושל אחדות הקשובה לכלל המגזרים החיים בהן. כל שינוי צריך להיעשות בשותפות, בהרמוניה ובהערכה הדדית, תוך שמירה על הדמוקרטיה, על מסורת ישראל ועל הזכות של כל אדם באשר הוא אדם - לחיות את חייו בדרכו שלו.
איכות חיים היא לא רק פארקים, גינות ואוויר נקי. איכות חיים היא בראש ובראשונה מערכות יחסים וקהילות בריאות, משגשגות וחזקות שמעצימות את הכלל ומתוכו מנביטות את האינדיבידואל המבקש לבטא את עצמו ואת אמונותיו.
בשביל לעשות זאת נדרשת מנהיגות אחראית, שקולה ומנוסה שרואה את כלל התמונה. כמובן שאף אחד מאיתנו אינו חף מטעויות וכולנו חוטאים מדי פעם בלהט האידיאולוגיה, בחטא הפירוד, אך זה הזמן לבחון את עצמנו מחדש ולהתחיל להבין כי אנחנו לא רק אחים, אנחנו שכנים, חברים, משפחה אחת, וכולנו תושבי הערים שבהן בחרנו לחיות ואזרחי המדינה הכי טובה ומיוחדת בעולם.
מצוות האושפיזין מזמינה אותנו לפתוח את לבנו אל האחר. רק אז נוכל לקיים ביחד את המצווה השנייה של חג הסוכות והיא “ושמחת בחגיך והיית אך שמח”. ואולי בעת הזו צריך לשנות אות אחת ולבחור להיות “אח שמח”. שמחת החג מחייבת הדדיות, היא מחייבת לספוג אל תוך ד’ אמותינו את שמחתו של האחר ורק אז היא תהיה שמחה שלמה.
הכותב הוא ראש העיר רחובות