"למה לעזאזל אני לא מקבל קריאה מהפיקוד להתייצב?", שאל בתסכול, ב, קצין בדרגת סרן מ"פ ביחידה לוחמת שהתארח אצלי בסופ"ש עם אשתו, והוסיף כי אין מצב שהטלפון שלו השתבש, ודבר גדול הולך ומתרחש. הוא לא המתין, נפרד מאשתו ב. ומיהר לפקד על חייליו בדרום. בחלוף כשעה, אחיין שלי, ג. שפיקד על לוחמים באזור ירושלים, הודיע כי קיבל צו 8 והוא חייב להתייצב, לבש מדי מג"ב, קיבל ברכה מאביו, וברקע דמעות אם, ששופכת מים על כל צעד שלו- מנהג עתיק, שיחזור לשלום.
היום הרביעי למלחמה: חוסל שר בכיר בחמאס; מטחים כבדים לעבר גוש דן והשפלה
תמונות הזוועה נחשפות: צה"ל התיר כניסה של תקשורת זרה לקיבוצי העוטף
שקט ברחובות, אפור בשמיים, רעש מסוקים, וצלצולי הטלפון אינם פוסקים, ברקע, דיווחים על טבח בתושבי עוטף עזה ובלוחמי צה"ל. "קיבלתי צו 8", מספרת ב. האחיינית שלי, אשתו של המ"פ, שהיתה לוחמת וביצעה כמה פעולות נועזות. ואחותה, האחיינית השנייה שלי, ג. קצינה במיל' בחיל הים, ידעה שהיא הבאה בתור לצו 8, לא המתינה והיא על מדים.
במקביל, מפקד גלי צה"ל לשעבר, שמעון אלקבץ, שהכרתיו בחופשה משותפת בחו"ל, לא ידע את נפשו בחיפושיו אחר בתו ובן זוגה, ששהו בכפר עזה. נכון: גם היא נרצחה בדם קר.
חברים נוספים מספרים כי הקשר שלהם עם בתם ובן זוגה נותק, בעת ששהו במסיבת טבע, שם נטבחו מאות נופשים. "אמא, החיים שלנו ניצלו, עזבתי את המסיבה כי הלכתי להתקלח בקיבוץ", הודיעה הבת להוריה.
ובקיבוץ ניר עוז, הגובל עם עזה, מחבלים ממשיכים לטבוח בכל מי שנקרה בדרכו. חבר ילדות שלי שהתגורר במקום והקים משפחה, שב להתגורר בראשון לציון, אך ילדיו נותרו בקיבוץ. שניים מהם, נעדרים, וככול הנראה נחטפו לעזה.
ואני, סבוש רפרופי, כך קוראים לי שבעת נכדיי, שוהה בבית בלי ממ"ד. שתי בנותיי ונכדיי, מתחרים ביניהם לארח אותי בממ"ד, מסרבים לעזוב את הוריהם ולו לרגע, מתחננים לכבות את הטלוויזיה, אינם מפסיקים לשאול שאלות על המלחמה, על זמן השהייה בממ"ד, מציירים וכותבים ללוחמים, ומספרים שחלמו חלומות עם הרבה דם.
תושבי עוטף עזה, יוכלו לשוב לשחק רק לאחר שעזה תימחק.
הכותב הוא עו"ד רפאל (רפי) ג'רבי, כתב צבא וביטחון לשעבר ב"מעריב".