מבצע חרבות ברזל: הפעם בלי פוליטיקה. בלי 'אמרנו לכם'. בלי וויכוחים. לא עכשיו. כולנו, עומדים מול גיא ההריגה ומבינים שזה לא הזמן. עכשיו 'האח פרבלום' צריך לדבר בקול רם, צלול וברור. עלינו להפסיק לדבר על מה צריך לעשות ופשוט לעשות. בלי דברי רהב ואיומי סרק, פשוט לשפוך אש וגופרית על רצועת עזה. אבל על דבר אחד חשוב לדבר, לא מתוך פוזיציה פוליטית חלילה, אלא מתוך ניתוח מעמיק של משמעות המילים והרעיון שגלגלנו כאן בדור האחרון.
הכשירה מהנדסים ומפתחי אמצעי לחימה: האוניברסיטה האסלאמית נחרבה עד הייסוד
בן גביר דיבר על "שומר חומות 2", בכירים בממשלה: "חסר אחריות, שיתעשת"
מי לא שמע על הפרדיגמה הקליטה שמרחפת מעל ראשנו מאז 1967 – 'שתי מדינות לשני עמים'. כאמור, לא אכנס לפן הפוליטי של עמדה זו, לא אתווכח עם המחנה שמאמין ותומך בפרדיגמה זו, הפעם ברצוני להפשיט את המילים הללו לגורמים ולתרגם אותה למציאות. כי בסופו של דבר, שתי מדינות לשני עמים הוא רעיון פשטני להחריד.
כי מה בעצם המשמעות של פרדיגמה זו: מכיוון שאנחנו לא רוצים לספח את יהודה, שומרון ועזה. ומכיוון שאנחנו לא רוצים לחיות על חרבנו. ומכיוון שאנחנו מדינה דמוקרטית שומרת חוק, אין לנו ברירה אלא לקרוא את המציאות כפי שהיא מאז שחררנו את שטחי יהודה, שומרון ועזה במלחמת ששת הימים, ולהבין שהפתרון הנכון והיחיד להפסקת האלימות והטרור היא לתת לפלשתינים מדינה משלהם בשטחי יהודה, שומרון ועזה.
עזבו רגע את העובדה שהפלשתינים עצמם, גם 'המתונים' שבהם, מודיעים קבל עם ועולם שמדינה פלשתינית בקווי 1967 היא במקרה הטוב השלב הראשון בדרך לשאיפה האמיתית שלהם מדינה פלשתינית מהים ועד הנהר. נניח לכל זה בצד, בואי נדבר על המשמעות המעשית של פרדיגמת שתי מדינות לשני עמים.
קצת יותר משנה לאחר שיצאנו מכל רצועת עזה בשנת 2005, התקיימו בחירות 'דמוקרטיות' ברצועת עזה. ישראל הזהירה את העולם הדמוקרטי מקיום בחירות אלה מתוך יידעה שהחמאס ינצח בקלות ובאופן גורף. כמובן, שטיעון זה לא שכנע את העולם הדמוקרטי. התקיימו בחירות ו...הפלא ופלא החמאס ניצח בקלות ובאופן גורף.
מרגע שהוכרז הניצחון הכל עבד מהר. פעילי הפת"ח, רוצחים בפני עצמם, נתפסו, עונו ונרצחו בידי 'אחיהם' הפלשתינים מהחמאס. ורצועת עזה הפכה למדינה איסלמית קיצונית שכל מטרתה מלחמת חורמה נגד מדינת ישראל. אבל זה קרה בעזה, רצועת ארץ רחוקה מהעין ומהלב. לא מדובר במדינת טרור בלב הארץ.
כדי להתמודד עם החמאס הקמנו גדר, בנינו מחסומי ענק, השקענו מיליארדים בטכנולוגיות מתקדמות והכל כדי שהחיות הללו לא יצליחו לפגוע בנו. מדי פעם מערך ההגנה נפרץ, אבל הגישה הכללית אמרה שהמציאות שבה אנחנו כאן והם שם, ובא לציון גואל. ולכן, פרדיגמת שתי מדינות לשני עמים נותרה פרדיגמה מקובלת שנתמכת על ידי רבים וטובים אצלנו בחברה הישראלית.
השבוע כולנו קיבלנו בצורה הקשה ביותר את המשמעות האמיתית של מדינה פלשתינית. ממשלת החמאס תכננה את הפוגרום הזה במשך יותר משנה. הם השיקעו את מיטב כספם ומשאביהם להתחמש ולתכנן את 'יום הדין' נגדנו.
תארו לעצמכם מה פוטנציאל ההרס וההשמדה אם המדינה הפלשתינית לא הייתה תחומה רק לרצועת עזה, אלא היא הייתה מתפרסת על כל שטחי יהודה ושומרון, כפי שפרדיגמת 'שתי מדינות לשני עמים' מקדמת. הטבח שאירוע בקיבוץ בארי, כפר עזה וכל יתר היישובים בעוטף עזה היה בבחינת קדימון קטן לקטסטרופה שהחמאס היה מעולל לנו אם המדינה הפלשתינית החמאסית הייתה בפרברי כפר סבא, וגוש דן.
לא צריך דימיון עשיר כדי להבין את גודל החורבן, ההרס וההרג שפרדיגמת שתי מדינות לשני עמים הייתה מעוללת לנו. ביום שאחרי הפוגרום של ה-7 באוקטובר 2023, הערכות אלה אינם איומי הפחדה והגזמה. זה בדיוק מה שיקרה. לא יעזרו אמצעי המיגון או טכנולוגיות ההגנה המתקדמים ביותר בעולם. העיקרון הבסיסי בלחימה קובע שקו ההגנה תמיד ייפרץ.
וכשזה יקרה, שמיים יפלו על ראשנו. מדינה חפצת חיים לא מוכרת לעצמה אשליות בגלל שהמציאות שבה היא חיה היא קשה. מנהיגות אמיתית איננה מנהיגות שמוכרת הבטחות שווא רק כי לא ייתכן שלא נמצא פתרון אחרי יותר מיובל שנים. האמת חזקה וקשה יותר מהכל. אסור לנו לשחק 'בנדמה לי' או ב'יהיה בסדר' כשמדובר בחיי עם וחיי מדינה.
דווקא בימים אלה חשוב לחזור לבסיס – אין קיצורי דרך. אין פתרון קסם ואין תקוות שווא. חובתנו לדאוג קודם כל ולפני כל לעצמנו ולאינטרסים הקיומיים שלנו. הפלשתינים והחמאס לא צריכים להכתיב את שיקול דעתנו. היום ברור לכולם שהם לא שותפים פוטנציאליים, אלא הם אויבים מרים. חובתנו מצד אחד לשמור על בטחוננו ומצד שני להילחם מלחמת חומר נגד מבקשי רעתנו – החמאס, תומכיהם ולמעשה כלל החברה הפלשתינית. זאת המציאות. איתה עלינו להתמודד ואותה אנחנו ננצח. ביחד!
הכותב הוא הקונסול הכללי של ישראל בדרום-מערב ארה"ב ויועץ ראש הממשלה בנימין נתניהו, לשעבר