התפתחות

במהלך שנותינו הראשונות הנפש מתגבשת סביב איים. כל אי מכיל התמודדות עם מקטע זעיר של החיים. יחסים עם דמויות שונות, התמודדות עם תסכולים שונים, הכלה של רגשות ועוד. האיים הללו גדלים ונושקים זה בזה ובסופו של התהליך התקין נוצרת ישות אחידה ורציפה המסוגלת להקיש מאירוע לאירוע מחוויה לחוויה, מסוגלת לפצות על חסרים במקום אחד עם יכולות שנרכשו בסיטואציה דומה. ההרמוניה והאחידות מאפיינת את ההתנהלות היומיומית ומאפשרת ספיגה של לחצים בעוצמות נסבלות. לחצים בעוצמה גדולה יותר יהוו לחץ על "התפרים" שנוצרו וההרמוניה תפגע.

חרדה

החרדה הנה מנגנון הישרדותי המתעורר עם חוויה של סכנה ומביא לגיוס משאבי נפש וגוף ללחימה או המלטות מהסכנה. החרדה מפנה משאבים לצרכי הישרדות על חשבון צרכים פחות קריטיים. השמירה על הלכידות וההרמוניה נחלשת וחלה נסיגה ופרימה של התפרים.

מדינה

כל חברה וגם מדינה מצטיינת במידה מסוימת של לכידות ואחדות הנובעות מערכים ואמונות משותפים, איומים משותפים חולקים היסטוריה וצועדים לעבר חזון אחיד. האחדות איננה מובטחת, לפעמים איומים מבחוץ ולפעמים איומים מבפנים שמים בסכנה את שלמות המרקם החברתי. מדינת ישראל הוטחה לתוך המלחמה במצב שבו האיום הפנימי על הדמוקרטיה איים לקרוע את החיבורים העדינים שממנו הורכבה.

מצב עכשווי

ההתקפה הברוטאלית על ישראל מפעילה תגובה הפוכה, האיים מתקרבים ומתחברים. החלקים החזקים והתפקודיים תורמים לחלקים שנפגעו. יש חיפוי הדדי ועזרה הדדית. מקומות של חסר, שטחים שבהם משרדי הממשלה עוד לא הצליחו להשתלט מקבלים מענה מצד ארגוני הסיוע והחברה האזרחית, ארגונים שעד יום טרם פרוץ הקרבות נקראו ארגוני מחאה. אין צורך שנשאר ללא מענה, לפעמים אפילו מענים רבים וחופפים. זוהי תקופת הפריחה של ארגונים ופרטים פילנתרופים. סיפורי גבורה לרוב וסיפורי נתינה מרגשים. 

הכאב והנקמה

הכאב מאחד ומאחה, הכמיהה המשותפת היא לעצירת המתקפה והעברתה לשטח האויב. אצל חלק מאתנו מתעוררת תחושת נקמה. צורך במהלכים שיחזירו מנה אחת אפיים לחמאס ואנשיו. תחושת הנקמה לפעמים מעוורת ומובילה לפעולות שעלולות לפגוע גם באוכלוסייה האזרחית החפה מפשע. פגיעה לא הכרחית ולא חיונית באנשים תמימים יכולה לפרק את האחדות ולאיים על החיבורים. 

מידע

הפיצול קיים גם בצורות התקשורת. המדיה החברתית על ערוציה השונים, מצטיינת במידיות, בוטות והעדר סינון. התקשורת היותר ממוסדת, מעמידה עיתונות דיגיטלית וטלוויזיונית, מתקשה לא להתחרות במדיה החברתית ולכן אנו מוצפים בתיאורים קשים עד בלתי ניתנים להכלה. מוצפים בקטעי סרטונים קורעי לב. התחרות והצורך ברייטינג מביא את העורכים לתת כותרות "מפוצצות" לכתבות ולשלב תיאורים פלסטיים.

האדם הממוצע מתקשה להתנתק, הכותרת ממגנטת ומביאה ללחיצה על הלינק ומיד נשמעות צעקות, קולות ירי ונראים צילומי זוועה. חשיפה כזו מחרידה, עלולה להביא לטראומה לצופה, גם אם לא נכח באירוע עצמו. בוודאי מהווה גורם המשפעל טראומות אצל אנשים הלומי קרב.  החרדה המתעוררת עלולה להוות בעצמה איום על המרקם החברתי. 

מה צריך

אנו כפרטים, טוב נעשה אם נמנע מחשיפה עודפת למידע. מומלץ להסתפק בעדכונים עיתיים יזומים ולא ב"פושים". מומלץ לקרוא יותר מלצפות, לצרוך סיכום מעובד ולא חומר גולמי.

פתרונות

העם זקוק להנהגה שיכול לתת בה אמון. העם זקוק לדמות משרה בטחון (חלקנו זוכרים את נחמן שי במלחמת המפרץ הראשונה. ההנהגה חייבת להיות הנהגה מתפקדת ששולטת במצב ונותנת מענה בכל מקום שצריך. הנהגה אמינה ואנושית. הנהגה שקולטת את הכאב של העם ונותנת לו תיקוף. הנהגה שדואגת לכולם ומתקשרת עם כולם. הנהגה מאחדת, מאוחדת ושאינה מפלגת. רק כך נצא מהמלחמה מרקם חזק יותר ונפש בריאה יותר.

הכותב הוא היו"ר היוצא של איגוד הפסיכיאטריה