מלחמת שמחת תורה 2023 תשנה כנראה את ישראל לא פחות מיום הכיפורים 1973. כדי להיערך לרגע שיבוא עם שוך הקרבות, יש צורך בחשבון נפש עמוק ממה שנדמה. 

אלמנתו של עמנואל מורנו על נפילת אחיינה בקרב: "בחר להתגייס למרות שלא היה חייב"
מתקפה בליכוד נגד נתניהו: "הנהגה שמרחמת על מפלצות לא ראויה להנהיג"

ראשית, צריך להכיר במציאות המבלבלת: מצד אחד עם ישראל מתגלה במיטבו. היום אין מחנאות, אין סרבנות, כולנו אחים המושיטים יד אוהבת זה לזה. מצד שני, אנחנו נמצאים באחד מרגעי השפל הנמוכים בתולדותינו. עד לפני שבוע שנאת החינם איימה לקרוע אותנו מבפנים. מדוע רק כאשר מיטב בנינו נופלים אנו מצליחים להתאחד?

במלחמת יום הכיפורים נפלו 11 לוחמים מקיבוץ בית השיטה. יאיר רוזנבלום הלחין לזכרם את התפילה העתיקה "ונתנה תוקף". איזה ניגון היום יחברו אחרי מאות נרצחים? ומתי כבר יקומו אלו שרק לפני כמה ימים השתלחו בקיבוצניקים – ויבקשו מהם סליחה?

ההיסטוריה הקשה שלנו מתעקשת לחזור גם לאחר שניסינו להקים מדינה עצמאית. התמונות המזוויעות מזכירות לנו שאנחנו לא עַם ככל העמים. עלינו לשנן לעצמנו ולילדינו שיש מחיר למדינתנו. השלום לא יבוא, וגם בשנים הבאות ניאלץ לחיות על חרבנו.

דרושה מנהיגות מגובשת ומפייסת

חזינו באחד המחדלים החמורים בתולדותינו. הממשלה הנוכחית נושאת כמובן באחריות. אבל צריך להודות שלא ניתן להפיל עליה את כל האשמה. כל ממשלות ישראל האחרונות אימצו מדיניות הכלה ואיפוק. המתקפה הרצחנית תוכננה הרבה לפני הקמת הממשלה הנוכחית - כך שהאחריות על המחדל העצום מתחלקת בין כל ראשי המדינה בשנים האחרונות.

להתחשבנות ולזעם יהיה מקום בהמשך. כרגע, הקריאות להתפטרות מחלישות ומיותרות. את האנרגיות לתיקון יש לתעל קודם כל כלפי עצמנו. אני מדפדף בפיד שלי כמה ימים אחורה ולא מצליח להבין איך דיברנו אחד על השני רק לפני כמה ימים. איזו שנאת חינם הייתה פה, ואיך יכול להיות שעדיין יש מי שמלבים את השיח הזה ברשתות.

איך הידרדרנו לשם? איך שכחנו שהאויבים שלנו לא מבדילים בינינו? איך העזנו לשסע את העם הזה על רפורמה משפטית, חשובה ככל שתהיה? איך לא שמענו בקול מי שהתריע ואמר שאסור לנו לפלג את העם הזה? איך שכחנו שבלי צה"ל וכוחות הביטחון אין לנו קיום? איך איימנו בסרבנות והחלשנו את הצבא? איך העלינו בדעתנו לפטור מגזר שלם מגיוס לצבא? 

אנחנו נמצאים ברגע היסטורי. עלינו לנצח את אויבינו, אבל גם לתקן את דרכינו. צ'רצ'יל אמר בשעתו שאסור לפספס משברים. ולכן גם את המשבר הזה אסור לנו לפספס. אנחנו צריכים להתחיל לחשוב על היום שאחרי. לבנות סיפור חדש ומאחד, שיש בו מקום לדעות שונות ומגוונות, אבל סיפור שיש לו אמת ציונית־יהודית־ישראלית ברורה.

המחלוקות הקשות שפילגו אותנו אך לפני שבוע לא ייעלמו. אלא שמעתה ואילך עלינו לנהל אותן אחרת. אנחנו חייבים להתפייס. להושיט יד זה לזה למרות המשקעים הקשים. בהמשך חייבת לקום ממשלת איחוי על בסיס קואליציה המייצגת את כל חלקי העם. 

אסור שדם הקורבנות ישפך לשווא. ביום שאחרי, עלינו לזכור שאנחנו משפחה אחת, בזמן המלחמה וגם לאחריה, עת נצטרך לבנות את מדינתנו האהובה מחדש. 

הכותב הוא ראש החוג למדיניות ציבורית, המרכז האקדמי שערי מדע ומשפט