ב־7 באוקטובר קרסה תפיסת ההגנה של ישראל אל מול איום החמאס מעזה ברעש שעוצמתו תמשיך להדהד כאן עוד שנים. אבל זאת לא הקונספציה היחידה שהתערערה. יחד איתה, עומדת כיום במבחן גם הקונספציה שלפיה מאז סיום מלחמת העולם השנייה, בה הביסו בעלות הברית את ציר הרשע של גרמניה ויפן, לא ניתן עוד להשיג ניצחון מוחלט במלחמות.
"האחריות היא עליי": ראש השב"כ מתייחס לראשונה למתקפת חמאס
צה"ל לתושבי אחת השכונות הגדולות בעזה: "למען ביטחונם - צאו לדרום הרצועה"
מאמרים וספרים רבים נכתבו בנושא זה לאורך השנים בהן השתרשה הקונספציה (השגויה) שלא ניתן להגיע לניצחון מוחלט. המצדדים בקונספציה זו נשענו על כך שרוב המלחמות בעשורים האחרונים לא הסתיימו בצורה החלטית – קוריאה בשנות ה־50, וייטנאם בשנות ה־70, אפגניסטן בשנות ה־80 וכיו”ב. פה ושם היו מלחמות שהסתיימו בניצחון משמעותי (כמו בריטניה־ארגנטינה 1982, ישראל מול מדינות ערב ב־1956 וב־1967) אבל אף אחת מהן לא הגיעה לתרחיש של ניצחון מוחלט שבו המשטר שמולו נלחמים קורס לחלוטין והצבא המנצח בונה מערכת שלטון חדשה ויציבה.
גם בהקשר של הבסת ארגון טרור התפיסה הרווחת היא כי לא ניתן להגיע לניצחון מוחלט כאשר נלחמים מול ארגוני טרור - בפרט כאלו המונעים על ידי אידיאולוגיה דתית קיצונית. אכן, יש דוגמאות עליהן יכולים המצדדים בקונספציה זו להישען – למשל, המאבק נגד אל־קעידה בעקבות מתקפת הטרור של ה־11 בספטמבר הסתיים עד היום וכך גם המאבק נגד “בן הדוד” של אל־קעידה - הלא הוא דאע”ש. הניסיון של דאע"ש להקים חליפות מודרנית שתשתרע מעיראק ועד לים התיכון אומנם כשל, מרבית מנהיגיו חוסלו והתשתית שלו רוסקה כמעט לחלוטין, אבל הוא עדיין “חי ובועט” כפי שכולנו רואים מעת לעת.
בכל הנוגע אלינו, אין ספק שצה”ל מסוגל להכניע את חמאס כפי שהאמריקאים ובעלות בריתם הכניעו את דאע”ש. זה לא יהיה סופו של הארגון הזה וגחליו הלוחשות ימשיכו לצרוב אותנו מדי פעם בדיוק כפי שקורה עם דאע”ש. לכן, זה לא יהיה ניצחון מוחלט.
כדי להגיע לניצחון מוחלט חייבים לסמן קודם כל את המטרה וזו איננה חמאס וגם לא חיזבאללה. הגלגל המניע את ציר הרשע שאיתו אנחנו מתמודדים נמצא באיראן, ולכן הדרך להגיע לניצחון מוחלט היא להכניע את שלטון האייתוללות בטהרן ולהחליפו בשלטון אחר שיראה לנגד עיניו את רווחת התושבים באיראן ולא חזון מטורף של הפצת אידיאולוגיה דתית קיצונית ברחבי העולם.
כפי שהשגת הניצחון המוחלט על גרמניה ויפן דרשה ברית בין מספר מדינות, גם במקרה שלפנינו יש צורך חיוני בהקמת קואליציה משמעותית ובה כמה שחקני מפתח. ייתכן שהצבת נושאת המטוסים פורד בגזרה המזרחית של הים התיכון ומהלכים אחרים שעשו האמריקאים והבריטים בימים האחרונים מאותתים על תחילתה של קואליציה כזו.
הכנעה של משטר השולט על מדינה בה חיים למעלה מ־80 מיליון איש ולה צבא גדול ומודרני איננה עניין של מה בכך. אנחנו מבינים כמה קשה יהיה תמרון קרקעי בעזה שבה מתגוררים “רק” שני מיליון תושבים. פלישה לאיראן תהיה מסובכת וכואבת לאין שיעור. בקיץ של 1945 כאשר היה ברור שהיפנים לא עומדים להיכנע, עמדה ארצות הברית בפני דילמה קשה במיוחד. האם לפלוש ליפן – מהלך שהאבידות בו הוערכו בכמיליון הרוגים - או להטיל על יפן פצצה גרעינית - מהלך שעתיד היה לגרום למאות אלפי הרוגים (רובם אזרחים). אם אכן תוקם קואליציה שתשים לעצמה את המטרה של מיגור השלטון הנוכחי באיראן, ייתכן מאוד שמנהיגיה ימצאו את עצמם מתמודדים עם דילמות דומות.
הכותב הוא פרופסור בטכניון. שימש בשורה של תפקידי ניהול בטכניון וכן שימש כיועץ וחבר במועצות מנהלים של חברות וארגונים שונים