הפגיעה הגדולה ביותר ביכולת ההרתעה של מדינה היא יצירת פער בין הצהרות ובין ביצועים. אם הצהרות ראשי המדינה וראשי מערכת הביטחון בימים הראשונים של הלחימה לא יתממשו במלואן, הנזק למדינת ישראל יהיה לא רק בפגיעה נוספת בכבודה הלאומי אלא עשוי להביא לסכנה קיומית. את דבריי אוכל להדגים דרך כתביו של הסופר הצרפתי אלכסנדר דיומא.
"הרוזן ממונטה כריסטו" הוא שמו של ספר שנכתב על ידי דיומא במאה ה־19. הספר מגולל את סיפורו של אדמונד דנטס, מלח צעיר ומבטיח ממרסיי, העומד להינשא לאהובתו ולהתמנות לרב־חובל של ספינת סוחר, אך בהצלחותיו הביא על עצמו את שנאתם וקנאתם של מספר אנשים שסבבו אותו. התקופה היא עת מלכותו של לואי ה־18, כאשר נפוליאון בונפרטה שוהה בגלותו באי אלבה. דנטס מופלל על ידי אויביו בקשר פוליטי להשבת נפוליאון לשלטון.
כדי לא להאריך בסיפור המופלא הזה אסכם ואומר כי לאחר 14 שנים בבית כלא נורא בשם מצודת איף, הצליח דנטס להימלט כשבידו מפה לאוצר שהפכה אותו לעשיר מופלג, ומרגע זה מגולל דיומא את אחד ממסעות הנקמה המופלאים והמתוחכמים ביותר שידועים בספרות. מסע נקמה שיש בו אולי ללמד על האופן שבו עלינו לנהוג לאחר האסון הנורא שפקד אותנו.
למרות רצון הנקמה העז, ואף שבידיו כל האמצעים להתנקש מיידית בכל אלה שהמיטו עליו אסון, הוא בחר ליטול על עצמו מספר זהויות, לפעול בחשאי ולמוטט את אויביו בזה אחר זה, כך שלא יוכלו לקום עוד. חלקם הומתו, ומקצתם הורדו אל תהומות שהביאו להתאבדותם. ישראל נמצאת היום בדיוק בנקודה שבה נמצא דנטס מיד לאחר שנמלט מכלאו, בימים שבהם הוא מתכנן את נקמתו בכל אלה שפגעו בו. הדבר הראשון שעשה בדרך להשגת מטרתו, הוא לרסן את הזעם האצור בו ולתכנן הרחק מעין הציבור את תוכניתו.
אין לי ספק שההנהגה המדינית וכל מערכת הביטחון נמצאות כיום בדריכות הגבוהה ביותר, מתכננות בקפידה את המהלכים הבאים, רק שבמקביל, אולי מתוך רצון (לא אפקטיבי) לתת מזור לזעם הציבורי, רמת ההצהרות בשיאה. ביטויים כמו: "נשמיד את חמאס" ו"נרסק את חיזבאללה" מציפים את המסך מדי ערב – ולא תורמים דבר, לא למורל הלאומי, לא למאמץ המלחמתי ובשולי הדברים גם לא לתדמיתם האישית. הם בעיקר מקדימים את המאוחר, ויוצרים בעצמם מכשול תודעתי שאינו נחוץ, ושעשוי להסב נזק אדיר במיוחד אם אנחנו בפתחה של מערכה ארוכה.
בסקר שערכנו בשבוע שעבר ב"מעריב" עלתה תמונה ברורה: עם ישראל דורש אחדות, דורש תוצאות ובעיקר מעדיף פרגמטיות על פני פוליטיקה. לצעדים מעשיים ישנה עוצמה העולה עשרות מונים על כל הצהרה, כך שזה הזמן להוריד את רמת ההצהרות של הדרגים הפוליטיים והצבאיים. הן לא יועילו ולא יתרמו דבר. יש לעשות הפרדה ברורה בין מי שתפקידו להסביר ובין מי שתפקידו לתכנן ולבצע כרגע רחוק מעין הציבור.
מערך ההסברה הלאומי ודובר צה"ל צריכים לעבוד שעות נוספות מול התקשורת הבינלאומית וברשתות החברתיות, לייצר חומרים בקצב מסחרר, לא להשאיר עיתונאי אחד שהגיע לכאן ולא סייר בעוטף עזה וראה את הזוועות, לשתף במסרים את ידידי ישראל בעולם ולהציף כל פלטפורמה חברתית מרכזית.
הדרג המדיני והצבאי צריכים להתרכז בדבר אחד, ובדבר אחד בלבד - לספק תוצאות אפקטיביות, להמעיט בהצהרות ולהביא להכרעה ברורה. רק כך ניתן יהיה לשקם את האמון הציבורי שאבד ולאחות את השבר הנורא שאנו חווים.
בשנים האפלות ביותר שבהן שכב דנטס על רצפת האבן של בית הכלא נחרט על תאו, "אלוהים, עשה עמי צדק", אנחנו כיום על אותה רצפה אפלה, פונים לבורא עולם, באותה בקשה בדיוק. עלינו מוטלת החובה לעשות את זה נכון ואפקטיבי ובעיקר באופן שיבטיח את הסרת האיום אחת ולתמיד.