מעולם לא ניהל מנהיג מדינה מלחמה קיומית בתנאים הזויים יותר מאלו המוכתבים לבנימין נתניהו על ידי מי שקובע את מהלך העניינים במקומותינו. ואלה כמובן אינן הממשלה או הכנסת, אלא התקשורת המשודרת והכתובה, שמאז ה־7 באוקטובר התחוללה בה, לכאורה, מהפכה פטריוטית מבורכת. הטבח הנפשע שביצע חמאס גרם לה להתגייס מרצון למלחמת חורמה נגד מבצעי הפשע. והתקשורת שלנו, כשהיא נאה מקיימת, קל וחומר שהיא נאה דורשת, ואם דרישתה לא מבוצעת בצייתנות, היא גם נאה דורסת.
"מחבלים בניסיון לשלום": בכיר סעודי מגנה לראשונה את מתקפת חמאס
מאות הפגינו עם סמלי חמאס באום אל פחם וקראו נגד ישראל, 12 נעצרו
כך למשל, היא דורשת במפגיע מהציבור להזיז הצדה כל עניין אחר, כל שיקול שאינו ממוקד בלעדית במלחמת המצווה שבה כולנו נתונים. פחות מכל היא מגלה סובלנות כלפי מי שאפילו חושב פוליטיקה. כל אזכור פוליטי הוא טריפה גמורה, למעט חריג אחד: דיון בדרכים ובעיתוי לסילוקו מההגה של הקברניט, המנסה לנווט את ספינת ישראל לחוף מבטחים.
זר שהיה עוקב מתחילת השבוע אחרי הטלוויזיה הישראלית, בייחוד ערוץ 13, היה יכול להתרשם שהשאלה אם חיזבאללה יצטרף למלחמה היא שאלה משנית. גם עניינים כגון ביקור ביידן, עיתוי הפלישה לעזה או שאלת היום שאחרי מחווירים מול השאלה הגורלית: האם בנימין נתניהו יכריז על אחריותו לטבח בקיבוצי הדרום. השאלה הזו, שאליה חוזרים המנחים והכתבים בכל חצי הזדמנות, רבע הזדמנות, או סתם כי המיקרופון פתוח שעות רבות כל כך, היא המשך המאבק הקודם בדרכים אחרות. הם עדיין בתוך הקמפיין התעמולתי של המחאה.
השאלות הללו מתוזמרות בקפידה ובהתמדה כחלק ממאמץ אסטרטגי של הברסלרים ו"אחים לנשק", באמצעות הפרוקסים שלהם שמול המצלמות והמקלדות. ההחלטה היא לנהל שתי מערכות ביחד. האחת, מערכה מול האויב תחת הנהגת נתניהו בשיתוף בני גנץ ואם ניתן גם יאיר לפיד, ולצדה במקביל, מערכה שנייה המורכבת מטפטופים בלתי פוסקים המכרסמים בלגיטימיות של מנהיגות נתניהו, כדי להכשיר בעיני דעת הקהל את החלפתו למחרת המלחמה, אפילו אם תסתיים בהצלחה גדולה בזכות מנהיגותו.
שכחו שצ'רצ'יל הוחלף
לצורך המערכה לכרסום הלגיטימציה של נתניהו, מציגים בתקשורת את המודל הבריטי ההיסטורי של החלפת נוויל צ'מברלין בווינסטון צ'רצ'יל תוך כדי המלחמה. זהו מודל כוזב. פעולת הסחה. מטרתו אחת: למצב את החלפתו המיידית של נתניהו כיעד רצוי וראוי. למעט קומץ הזוי של פרשנים בערוץ 13 וכותבי מאמרים ב"הארץ", מודים רוב הכותבים והפרשנים בכך שזהו מודל מסוכן, חסר היתכנות מעשית ושונה משמעותית מבחינת העובדות ההיסטוריות.
צ'מברלין סולק לאחר שרומה על ידי אדולף היטלר במינכן. הוא אומנם הכריז מלחמה על היטלר בעקבות פלישתו לפולין, אבל לא עשה דבר לממשה, מלבד להמשיך לשגר להיטלר, באמצעות בניטו מוסוליני, הצעות פשרה. צ'רצ'יל התריע שנים על סכנת היטלר והציע לציבור תפיסה הפוכה לזו של צ'מברלין - ולכן היה המועמד הטבעי ליישום סיבוב הפרסה מפייסנות ללחימה. ברור שזה לא המצב בישראל. בישראל מדובר במחדל שהוא על פניו, בעיקרו, תולדה של כשלים במערכת הביטחון.
האירוע הפוליטי האמיתי שמפעיל את בלוטות הריר של שונאי נתניהו ושממנו שואבים עידוד כל אלה שהפלת נתניהו היא לדידם מעל לכל, הוא דווקא ההפתעה הפוליטית הגדולה בהיסטוריה שהתחוללה באנגליה למחרת הניצחון על גרמניה. בבחירות שהתקיימו לאחר המלחמה הביס ראש הלייבור האפרורי קלמנט אטלי את צ'רצ'יל עטור תהילת הניצחון. הבחירות בבריטניה נערכו בעיצומה של ועידת הפסגה בפוטסדאם.
צ'רצ'יל עזב אותה ליום אחד, כך קיווה, כדי להצביע. למחרת הפציע בשמי ברלין והתייצב מול יוסיף סטלין והארי טרומן, ראש הממשלה החדש.
הסתבר שבזמן שצ'רצ'יל התמקד במערכה נגד היטלר, ניהל אטלי שתי מערכות. מצד אחד, נתן גיבוי מלא לצ'רצ'יל מול הממסד במפלגתו שלו, אשר באמצעות שר החוץ הלורד הליפקס לא חדל ממגעים פייסניים ומזיקים עם גרמניה - ומאוחר יותר עם ברה"מ.
אבל במקביל, ניצל את שליטתו במערכות הפנים כדי לשטוף את מוחות הציבור במנטרה: צ'רצ'יל הוא הדגול במנהיגי תבל, שהציל את אנגליה והעולם מציפורני היטלר והנאצים, הוא דוד המלך שניצח את הפלישתים. אבל אנגליה של השלום זקוקה לשלמה המלך. היא זקוקה לשיקום ולא למלחמות נוספות מול ברה"מ. ומי הוא זה ואי זה הוא המתאים ביותר לשיקום בריטניה? אטלי, כמובן.
המסע התקשורתי הזה הצליח מעל למשוער. העולם הנדהם, שציפה לניצחון בהליכה של המנצח הגדול של המלחמה, מצא את עצמו מתבונן במכונית ריקה שהגיעה למעון ראש הממשלה בדאונינג סטריט 10, וממנה הגיח קלמנט אטלי.
באו עם גיליוטינה
מלחמת הטפטופים נגד נתניהו נעשית בתחכום. בערוצי התקשורת גומרים את ההלל על לקיחת האחריות של הרמטכ"ל, ראש אמ"ן, מפקד פיקוד הדרום, מפקד האוגדה וראש השב"כ ומפנים אצבע שואלת כלפי נתניהו. "שרק ייקח אחריות" – הם אומרים – "הוא ראש המדינה וזה הרי קרה במשמרת שלו". מדוע אינו נוהג כמוהם? זו טענה מקוממת וערמומית, המערבבת בצורה דמגוגית מין בשאינו מינו.
נטילת האחריות של כל מכובדי זרועות הביטחון אינה קשורה להתנהלות הכוללת עד ה־6 באוקטובר. היא אינה נוגעת ישירות לקונספציה, לחוסר המוכנות, להתעלמות מאימוני חמאס, להכנסת העובדים, להעברת הכספים לחמאס וכיו"ב. כל אלה ייבדקו לאחר המלחמה, ומי שנהג בחוסר סבירות - ישלם. נתניהו יעמוד אז אל מול שאלות קשות מאוד, ויחד עמו גם המצטרפים החדשים לקבינט.
שהרי מהראיון המצמרר ב"מעריב סופהשבוע" האחרון עם האלוף בדימוס יצחק בריק עולה כי בני גנץ לא יישם כרמטכ"ל ולו אחת מהמלצותיו לתיקון כשלים, גדי איזנקוט ניהל מערכה נגד המלצותיו, ועיקר מאמציו כוונו להצגתו כאדם הזוי. נפתלי בנט התגאה במספר הפועלים שהוא, בניגוד לקודמו, העז להכניס לשטחנו, ויאיר לפיד הביא שלום לדורנו באישורה של היועמ"שית, על ידי מסירת שדה הגז לידי חיזבאללה.
נטילת האחריות של הרמטכ"ל וחבריו בשבוע שעבר לא נבעה מהכשל הכללי, אלא הייתה קשורה לאקדח מעשן, שלנתניהו אין בו לא חלק ולא נחלה. מדובר בהתייעצות באישון ליל שבת ובהתייעצות נוספת לפנות בוקר שקיימו ראשי זרועות הביטחון עקב מידע מדאיג ובעל משקל מספיק לכינוס התייעצות לילית. בשום שלב בהתייעצות לא מצאו לנכון משתתפי שיחות הוועידה להעיר את ראש הממשלה ולעדכן אותו ואת שר הביטחון. בהכירם את נתניהו ואופיו הזהיר, הם חששו שהוא ידרוש לנקוט שורה של צעדי מנע מיידיים, שיתגלו בדיעבד כלא נחוצים, והם יספגו את הביקורת.
אבל כתבים ופרשנים שבמשך שנים ארוכות כל מעייניהם נתונים להכפשת נתניהו, הרשעת נתניהו, הבצרת נתניהו והדחת נתניהו – לא מסוגלים להרפות. עכשיו הם ממוקדים בניסיון להפעיל עליו מנופים פסיכולוגיים כדי שיתנדב וישים את ראשו על הגיליוטינה במו עצמו וייטול אחריות על מה שלא ידע, ובכוונת מכוון לא עודכן לגביו בזמן.
"זה קרה במשמרת שלו" – נו, אז? איני זוכר כי ג'ורג' בוש הבן לקח אחריות על קריסת מגדלי התאומים במשמרת שלו. הוא קיבל גיבוי תקשורתי וציבורי מלא ליציאה למלחמה באל־קעידה. אמצעי התקשורת האמריקאיים עמדו מאחוריו כחומה בצורה, והוא נבחר מחדש מול כל התחזיות שהמליכו את ג'ון קרי. גם פרנקלין דלנו רוזוולט נבחר לשתי קדנציות נוספות, אף שבחוצפה רבה לא לקח אחריות על פרל הרבור, שקרה במשמרת שלו. בארה"ב התקיימו תחקירי ענק בעקבות שני האירועים הללו ובשום מקרה, לא הנשיא שילם את המחיר.
לגבי הקונספציה, הכספים לחמאס, הסבבים החוזרים ונשנים, גישת ה"הפרד ומשול" בין הרשות הפלסטינית לבין רצועת עזה – כל אלו יצטרכו לעבור תחקיר משמעותי. אבל עוד לפני התחקיר אני מצפה מכל הפרשנים והכתבים – שיתייצבו באולפנים ויגידו ביושר: לו נתניהו היה בוחר לבטל את אוסלו, למוטט את חמאס ולכבוש מחדש (או יותר נכון לשחרר מחדש) את עזה – האם היה לו גיבוי תקשורתי, ציבורי או צבאי לכך?
הכותב הוא נשיא בית הדין של הליכוד