אחת ממטרות המלחמה שנקבעו על ידי ממשלת ישראל הנה השמדת היכולות הצבאיות והשלטוניות של ארגון החמאס ושאר ארגוני הטרור ברצועת עזה. זהו השלב הראשון המלחמה וצה"ל פועל למימוש ההנחיה המדינית הזו. העם בישראל, כל עמי האזור והעולם מביטים כדי לראות האם ישראל תפעל בנחישות הנדרשת. ברור שתוצאות המלחמה ברצועת עזה ישפיעו על האזור אשר בתורן תשפענה על הזירה הבינלאומית. נוצרה כאן הזדמנות היסטורית לעצב מחדש את המזרח התיכון באופן שישפר את מצבה האסטרטגי של ישראל.
נדמה שאין גורם אחראי במדינת ישראל המוכן לחזור למצב בו הייתה ישראל ערב המתקפה הרצחנית ב 7 לאוקטובר. לפתחה של מדינת ישראל ניצב אתגר אזורי וגלובלי, מאחר וישראל אינה נלחמת רק את מלחמתה היא. ישראל נלחמת את מלחמתו של העולם החופשי נגד הברבריזם הרצחני. ישראל הפכה למוצב ולמחסום אחרון בפני פלישת הברברים ללב הציביליזציה המערבית, וכך יש לראות ולהציג את המלחמה.
בימים אלה, חובה על כולם להעמיד קווי תיחום ברורים בין אפלה רצחנית לאנושיות, בין טוב לרע ובין נכון לבין שגוי. חמאס הנו רק רכיב אחד בציר הרדיקאלי המובל על ידי איראן והנתמך על ידי רוסיה וסין. לכן, תוצאות המלחמה ישפיעו בהכרח על מערך הכוחות העולמי. כל הישג פחות מהשמדתו המוחלטת של החמאס והפיכתה של עזה לגלעד חרב לדיראון עולם, יהווה הישג לציר ההתנגדות ויוביל להתחזקותו ולהמשך מאבקו הרצחני לערעור הסדר האזורי והעולמי.
מדינת ישראל אינה צריכה להסתפק רק בהשמדת החמאס אלא עליה להעביר לידיה את האחריות הביטחונית המוחלטת ברצועה לשנים רבות. רק כך ניתן יהיה לשקם את ביטחון האזרחים בצה"ל ולאפשר פריחה מחודשת של הישובים בנגב המערבי. אולם גם בכך אין די.
מלחמת עזה חייבת להפוך לקרדום שיחפור את יסודות הסדר הקיים ולמוטטו ולהביא תחתיו סדר אזורי חדש. זה יבוא לידי ביטוי בארכיטקטורה אזורית חדשה, הנשענת על תהליך הנורמליזציה בין ישראל לבין העולם הערבי בהובלת ערב הסעודית. המחנה האזורי החדש, בתמיכה אמריקאית, צריך להפוך לחומה הבצורה שבפני התפשטות ציר ההתנגדות האיראני והחלשתו.
הסדר החדש מחייב הקפדה עיקשת נגד הרעיון של מדינות הפוסחות באמצעות אסטרטגיות גידור ציניות על שני הסעיפים ומתעתעות בעולם החופשי. הדוגמה הבולטת היא קטר. נסיכות זעירה של כ-400,000 אזרחים ויותר ממיליון עבדים מודרניים, שבכוח מאגרי הנפט והגז האדירים שלה ובאמצעות הפעלת רשת אלג'זירה, מצליחה לתמרן כאילו הייתה מעצמה אזורית. היא תומכת חמאס אבל נהנית מכל העולמות, וממצבת עצמה כשחקן חשוב ומשפיע במשחק האומות. אסור לאפשר לקטר להמשיך לתעתע תוך שהיא מארחת על אדמתה את מנהיגי החאמס, הקוראים לכל ערביי העולם וישראל לשחוט את היהודים. ארה"ב חייבת להעמיד בפני קטר את הברירה להתנתקות מחמאס, גירוש כל פעילי חמאס מאדמתה וריסון מוחלט של רשת אלג'זירה, או שתסיר את חוצנה ממנה. קטר ללא המעטפת הביטחונית האמריקאית לא תוכל לשרוד כמדינה עצמאית משפחת האמיר הקטרי תאבד את אחיזתה בנסיכות. כל הניסיונות להשתמש בקטר כמתווכת למול חמאס ואיראן, כל הסכמה להמשך המדיניות הנוכחית, אינם אלא שיבוש הסדר החדש המתחייב ורוח במפרשי המחנה האיראני.
שחרור שתי החטופות בעלות האזרחות האמריקאית מעלה שוב את מראות הסלקציה מההיסטוריה שלנו. מנהיגי חמאס נקטו בצעד זה כדי לזכות בלגיטימציה להמשיך ולהתל במדינות המערב במטרה להגביר את הלחץ על ישראל לדחות את הכניסה קרקעית לרצועת עזה. במקום שאחזקת אזרחים חטופים תהיה לנטל על חמאס, השחרור הזה מראה שהחטופים הופכים לנכס. קטר, שוב קוטפת את פירות התהילה ומבססת את מיצובה כמתווך חשוב ושחקן אזורי משמעותי ולגיטימי.
הקולות הנשמעים לשחרר את החטופים תמורת האסירים הביטחוניים ילכו ויגברו. נזכור שמי שהגה ויזם את המתקפה הנפשעת הזו הואנו יחיא סינואר ששוחרר בעסקת שליט ומשוחררים אחרים הובילו את הפשיטה הרצחנית. עד למתקפה רצחנית שגבתה מישראל מחיר דמים נורא, נרצחו כ-90 ישראלים על ידי משוחררים מאותה עסקה. כל עסקת שחרור נוספת פירושה תוספת של אלפי מרצחים שיהרגו בישראלים בהמשך הדרך. כל עסקת חילופין תהפוך לרוח גבית לציר ההתנגדות. מלחמה היא אירוע אכזרי וקשה ומטרתה לשפר את מצבה הביטחוני של מדינת ישראל לשנים רבות. אל לנו להיכנע ללחץ הזה, עלינו לחתור לשחרור החטופים בתחבולה ובכוח במקביל למאמץ הצבאי ותוך המשך הפעלת לחץ ישראלי ובינלאומי קשה על חמאס ועל קטר, שיביאו להכרה שהמשך החזקת החטופים היא נטל ולא נכס.
הסדר האזורי החדש, מחייב גם היפרדות מפרדיגמות זמנן כמו הצורך בתמיכה ברשות הפלסטינית, מבלי שזו עוברת שינוי יסודי. המלחמה בעזה מבליטה ביתר שאת את רפיונה של הרשות הפלסטינית ואת חוסר הרלוונטיות שלה. דיבורים על חזרת הרשות הפלסטינית לשליטה ברצועת עזה מנותקים מן המציאות. הרשות הפלסטינית אינה מסוגלת לשלוט ברצועת עזה, בגין חולשתה, ריקבונה וחוסר הלגיטימיות שלה.
השליטה ברצועת עזה ביום שאחרי מחייבת הסדרה המכשירה את התנאים לחזרה עתידית של הרשות הפלסטינית לרצועת עזה, רק לאחר הוכחת יכולת משילות בשטחיה ביהודה ושומרון והפסקה מוחלטת של הסתה, האדרת מחבלים ופעולות טרור ותמיכה כספית בטרוריסטים ובבני משפחותיהם. בכל מקרה ובכל תנאי, ישראל חייבת לשמור לעצמה את חופש הפעולה הביטחוני המוחלט, כדוגמת חופש הפעולה באיו"ש. ישראל חייבת לשמר את חופש הפעולה המבצעי. המשמעות היא יכולת פעולה צבאית בכל ממד לצורך סיכול מידי של כל ניסיון התאוששות של חמאס או הג'האד האסלאמי.
מלחמת עזה היא גם הזדמנות היסטורית לפירוק אונר"א, ארגון שותף פעיל בהנצחת הסכסוך באמצעות טיפוח אתוס ההתנגדות המזוינת, אתוס שיבת הפליטים ובעיקר ההסתה הרצחנית נגד ישראל. זאת לצד גם הרשות הפלסטינית הייתה הגורם המוביל בתהליך הכשרת הלבבות ותודעת המאבק של הדור הצעיר מאז תחילת תהליך אוסלו.
הזלזול בחשיבות המאבק בהסתה, בשינוי תוכניות הלימודים ובתשלום הכספים למחבלים ולבני משפחותיהם, יצר את פרי הבאושים בדמות הנראטיב של הציבור הפלסטיני הרחב, בדגש לגבי הדור הצעיר, שהצמיח מתוכו את התמיכה הציבורית הרחבה בחמאס וברצחנותו הברברית. אסור לאפשר תקומה לרשות הפלסטינית ללא שינוי יסודי בכל הנוגע לשינו תכנים במערכת החינות ובתקשורת.
מלחמת עזה חייבת להסתיים בהישג חד משמעי שיהיה בו לא רק כדי להחליש את הציר האיראני ולהרתיעו, אלא כמבוא לשלב השני שהוא פירוק חיזבאללה כמעוז הקדמי החשוב ביותר של איראן. ישראל אינה יכולה לשאת לאורך זמן את איום חיזבאללה, שמקרין סכנה מגבולה הצפוני על כל שטחה של מדינת ישראל. דינו של חיזבאללה חייב להיות אחד ואחד בלבד – פירוק עד היסוד. פירוק חמאס ברצועת עזה ינסוך את הביטחון, לא רק בישראל, כי אם גם בארה"ב ובעולם החופשי, בדבר ההכרח שבהמשך המערכה למיטוט חיזבאללה.
אלא שגם אז, לא תסתיים המלחמה הגדולה נגד ציר הרשע. ישראל והעולם החופשי חייבים להמשיך ברדיפה בלתי פוסקת אחר מנהיגי הארגונים ופעיליהם בכל מקום בעולם. העולם ידע להתאחד נגד דאע"ש ולהגדירו כאיום גלובלי, והמטרה בעת הזו, חייבת להיות איחוד העולם החופשי למלחמה עד חורמה להשמדת החמאס, חיזבאללה ושאר השלוחים האיראנים, שאת כולם כאחד יש להגדיר כאיום גלובלי ובמקביל איחוד נחוש של המאמצים נגד איראן בדגש לגבי החצנת אופציה צבאית ריאלית נגדה.
מלחמת עזה הופכת את ישראל, בגיבוי אמריקאי חשוב, לחוד החנית במאבק הגלובלי המתחייב נגד ציר ההתנגדות הרצחני. המלחמה תהיה ארוכה וכואבת, אך אין בלתה. אחריתה, חייבת להיות ניצחון חד-משמעי, שיהיה בו גם כדי לבסס את מעמדה האזורי והבינלאומי של ארה"ב כמי שמובילה בנחישות את העולם החופשי ומציבה את האיום המשמעותי ביותר נגד המחנה האחר. במובנים רבים ישראל נמצאת בהמשכה של מלחמת העצמאות ואין מלחמה מוצדקת ממנה.