ה־7 באוקטובר הפך ליום הקטלני לעם היהודי מאז השואה. אנו בסימן 50 שנה למלחמת יום הכיפורים ובסימן מחדל אוקטובר 23', ועוד ידובר על הלקחים מהעבר שלא הוטמעו.

היום, 28 שנים לרצח יצחק רבין, הוא גם יום השנה ה־29 לחתימת הסכם השלום עם ירדן, הסכם שאותו הביאו רבין והמלך חוסיין, מעצבי פני ההיסטוריה, שמהווה נכס מדיני ונדבך ביטחוני לשתי המדינות ולאזור כולו ומבטיח לישראל עומק אסטרטגי ללא תחליף.

תחנות חייו של רבין היו אבן דרך של היישוב היהודי בארץ ישראל: הנער הג’ינג’י מכדורי, לוחם בפלמ”ח בקרבות על ירושלים ושחרור הנגב, רמטכ”ל צה”ל בניצחון מלחמת ששת הימים.

שנה אחר שנה היינו עולים להר הגבורה. רבין ראה את עצמו אחראי, עד יום מותו, כמי ששלח לוחמים לקרב כרמטכ”ל, כראש ממשלה וכשר הביטחון, לפקוד את שורות קברי חללי צה”ל שמסרו נפשם במערכות ישראל להגנת הארץ. בצער המלחמה והרצח המתועב התמלאו עוד שורות.

חלקת הקבר של יצחק נמצאת בחלקת גדולי האומה בהר הרצל בירושלים, העיר בה נולד ואליה שב למנוחת עולמים. החלקה עטופה תמיד בצמרות עצי הברוש והאורן, רוח קרירה, מצבת אבן שחורה ולבנה.

28 שנים חלפו להן ביעף מאותו ליל ביעותים נורא, שבו נקטל ראש ממשלת ישראל בידי יהודי בן עוולה, הרוצח שחתר תחת אושיות הדמוקרטיה הישראלית וזמם למוטט אותה.

בושה שבאחרונה יש המעלים את שמו של הרוצח ברבים ודורשים לשחררו. ידעו הכל כי דינו של זה נגזר לכל החיים, נקודה! על נשיא המדינה מוטלת האחריות שלא לתת חנינה לרוצח ראש ממשלה בישראל. הרוצח, שפשעו היה ונשאר לדיראון עולם, מייצג כת שולית, אלימה, הזויה וסהרורית, אנטי־יהודית בצלמה, ושם את האיסור החמור ביותר בעשרת הדיברות – לא תרצח – למרמס, בשפכו את דמו של מנהיג אמיץ ונערץ שחייו היו קודש לביטחון ישראל.

ההיסטוריה תוקיר את יצחק, המצביא והמדינאי, שתרומתו למאבק התקומה, לבניין צה”ל ולניצחונו במערכה כללה את ביצור היחסים עם ארצות הברית של אמריקה, אותה ארצות הברית שמחבקת ותומכת תחת המבוגר האחראי הנשיא ג’ו ביידן, אוהב ישראל אמיתי.

גם במלחמה בטרור הראה רבין אחריות. כך בחילוץ חטופי אנטבה, רבין ושר הביטחון שמעון פרס מאשרים מבצע הרואי של צה”ל לשחרור החטופים. ב־1984 מתמנה רבין לשר הביטחון בממשלת האחדות הלאומית ונוהג באחריות כשהוא מוציא את צה”ל מעומק הבוץ הלבנוני ונערך ברצועת הביטחון.

בספטמבר 1989 יצא רבין, שוב כשר ביטחון בממשלת האחדות בראשות יצחק שמיר, למצרים, ביוזמה לעיצוב ההנהגה הפלסטינית מתוך “השטחים“ בשיתוף הנשיא המצרי מובארק ובתיווך מזכיר המדינה האמריקאי בייקר. תהליכים אלו הבשילו לוועידת מדריד שהתקיימה שנתיים מאוחר יותר ולחתימת הסכם אוסלו בספטמבר 1993 - הסכם להיפרדות מהפלסטינים תוך שמירת הצביון היהודי. קידום תהליכי השלום על ידי רבין עם שכנינו הביא לחתימת הסכם השלום עם ממלכת ירדן, ולפתיחה ל”מזרח תיכון חדש“ במלואו. נרכין ראש לזכרם של יצחק ולאה רבין בהכרת תודה. לא כמזכרת היסטורית, אלא כעמוד אש ואור לעתיד.

“האתמול מכין את היום, והמחר כרוך בהיום”, זו אמירתו המכוננת של דוד בן־גוריון. אנחנו לא נעמוד מנגד. לא היום, לא מחר ולא אף פעם.
“תהיו אמיצים, תהיו נחושים מאוד ותנו הרבה ביטחון לחיילים. הרוח הזאת תביא את הניצחון” (הרמטכ”ל הרצי הלוי).