איך הגענו עד הלום? איך לפתע רעדה האדמה מתחת לרגלינו? מהן הסיבות שהביאונו למצב שבו אנו מספידים וקוברים את מתינו, מטפלים בפצועים ומתפללים לשלום מאות השבויים והחטופים? הפחתנו בערכו של חמאס, ואנו בחשבון נפש.
חובה להפנות מבט לאחור, אל חודשים ארוכים של מחאות והפגנות. כוחות הביטחון השקיעו מאמצים בהפגנות כדי להגן על הדמוקרטיה, אך לא עמדו עוד במשימותיהם. ההאשמות הקבועות כלפי הממשלה החלישו את חוזקנו בעיני אויבינו. בעוד אנו מתווכחים אם המחאה היא חיזוק הדמוקרטיה או קריאה לאנרכיה, אויבינו הכינו את הכוחות להכות בבטן הרכה של חברה ישראלית מפוררת ומפולגת.
במשך שנה, הם התאמנו על תוכנית להיכנס ליישובי עוטף עזה: ב־7 באוקטובר הם חדרו בהפתעה, כשהם רכובים על טנדרים ואופנועים, ליישובים, לבתים, לממ"ד. הם העלו באש את הבתים וגם את יושביהם, רצחו, ערפו ראשים ואנסו, והכל ללא מעצורים. בתיקים שלהם היה הסמל של דאע"ש.
מהיכן שאבו תעוזתם? אולי מכך שהם ראו מאות אלפים מפגינים נגד הממשלה, אולי מכך ששמעו שמאות טייסים מודיעים שלא יתייצבו למשמרתם וגם לא לאימונים? לא מן הנמנע שעקבו אחר חיילי מילואים שהכריזו שלא יתייצבו לכשייקראו לשרת. בעיניהם, זו הייתה שעת הכושר להכות בנו.
התברר שעם הנצח לא שָכח את ייעוּדו: צה"ל פעל לגיוס כללי. שיעור הגיוס היה 150%. עמֵנו תמיד קם על רגליו ומתאחד בשעת צרה. ישראלים רבים ששוהים בחו"ל עשו הכל בכדי לשוב ולהתגייס ליחידותיהם. עת צרה ליעקב, והם קמו להושיעו. ביניהם זוג שהיה בירח דבש בארגנטינה ושניהם התגייסו. כך, מטיילים ברחבי העולם הפסיקו טיולם, רכשו כרטיסי טיסה והתייצבו ביחידותיהם.
הגיעו לפדרציה עשרות מיילים ופוסטים מתושבים ערבים מרחבי אירופה, אך בעיקר ממרוקו. תוכנם מרנין לב. הנה אחד מהם, של טהר בן זלון: "ב־7 באוקטובר 2023, נרצחה תקוותם של הפלסטינים", הוא כותב. "אני ערבי מוסלמי, ספוג מסורת מרוקאית, איני מוצא מילים לבטא חרדתי על מעשי המחבלים מעזה ומה עשו ליהודים בארצם. הברוטליות נגד נשים וילדים אין לה מחילה. אני מתעב את המראות הפראיים של מחבלי חמאס ומעשיהם נגד יהודים".
הקשה ביותר עבור ישראל הוא שרוב מי שנטבחו במלחמת חמאס ביישובים, הם אזרחים. הם האמינו שכוחות הביטחון שלנו יצרו מנגנון הרתעה. והנה, צבא של טרוריסטים הצליח לאתגר בצורה קשה את צה"ל, השב"כ, אמ"ן והמוסד.
בוקר לאחר המלחמה נעשה את חשבון הנפש. כרגע, המטרה היא להשמיד את חמאס־עזה. כל פעילות הומניטרית תיעשה רק מעבר לגבולות עזה, לכל מי שיגיע לכוחות אונר"א. כרגע יש להשמיד את הכוח הצבאי של חמאס ולשחרר את החיילים השבויים והאזרחים החטופים.
הפלסטינים ירו לעצמם ברגל: הסיכויים להקמת מדינה פלסטינית פחתו בשל ההתקפה האכזרית של מרצחי חמאס. הפעם עלינו להיאבק על כך שהישג צבאי בשדה הקרב יתגמל אותנו גם בהישג מדיני, של פגיעה בחמאס ובמעמדו בעולם.
נסיים בדברי גדול משוררי יהדות מרוקו, רבי דוד בוזגלו זצ"ל, והם מכוונים לכל אחד מחיילי צה"ל: "אהללך ואשא את שמך יום וליל לתפארה בכל עת ועונה".
בן שטרית הוא נשיא הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו, חקק הוא משורר