טרם התאוששנו מההלם של אפס המוכנות הצבאית ב־7 באוקטובר, וכבר אנו נכנסים אל היעדר מוכנות שלמה ומלאה בתחום המשק והכלכלה.
אנו עתירי ניסיון. כבר מאז מלחמת לבנון השנייה ידענו שבמצבי מלחמה וגם בתקופת הקורונה, שהייתה ארוכה באופן חריג, חייבים לשמור על המשק ועל המגזר העסקי. וכשעולה הבעיה מחדש, כמו עכשיו, במלחמת ה־7 באוקטובר, שוב אנו מתחילים להתפתל ולהתברבר בעיצוב מחדש של אותה תוכנית כלכלית שתבטיח לנו שמירה על פעילות סדירה של המגזר העסקי, גם בתקופת המלחמה וגם לאחר סיומה.
עומדים בפני קריסה כלכלית: הזעקה של משפחות העוטף
"סייעו לשקם את החקלאות": התאחדות חקלאי ישראל בפנייה דחופה לרשתות השיווק
במלחמת לבנון השנייה עוד חשבנו ופעלנו בתחילת הדרך על פי תפיסה אנכרוניסטית. היה צריך להשקיע חודשיים מול ועדות הכנסת ומשרד האוצר כדי שיובן לכל שכאשר יש מצב מלחמה ועסקים עלולים להתמוטט, המדינה חייבת להיכנס מיד אל התמונה ולהבטיח את קיומם לא רק של מפעלי התעשייה ועובדי מפעלי התעשייה, אלא של כל עסק באשר הוא, שכן לכל עסק יש בעלים וכל עסק הוא חלק בלתי נפרד מאותו אריג דמוי המוזאיקה שאנו קוראים לו משק המדינה. בתום הדיונים ניתן סיוע לעסקים ללא הגשת בקשות, אוטומטית, על בסיס הירידה במחזור העסקים, כפי שמפורט בדוחות מס ערך מוסף.
בתקופת הקורונה נבנתה תוכנית מורכבת, לא רק לסיוע למגזר העסקי אלא גם לסיוע ישיר לציבור כולו. הזרמנו סכומים אדירים, 170 מיליארד שקלים. בתום תקופה זו התאושש המגזר העסקי במהירות, ותוך תקופה של שנתיים יחס חוב המדינה לתוצר עמד על 60%. מה שהוכיח מעל לכל ספק, שאם שומרים על המגזר העסקי בישראל, בתום תקופת החירום המשק חוזר ומזנק, מגדיל את התוצר ומייצר מחדש מקומות עבודה. תוך תקופה קצרה לאחר משבר מגיפת הקורונה, רמת האבטלה בישראל הייתה נמוכה ברמה היסטורית, סדר גודל של 3.5%.
כיום, שלושה שבועות לתוך המלחמה, עדיין אין תוכנית ממשלתית מגובשת שהוגשה לאישור הכנסת. התוכנית שהוגשה על ידי האוצר לפני שבוע וחצי הייתה חלקית, לתקופה זמנית ועם מספר ליקויים בולטים. שר הכלכלה ניר ברקת הגיש, לאחר התייעצות עם המגזר העסקי, תוכנית אלטרנטיבית, וטוב שכך.
אולם ברור לכל שתוכנית שיש להגישה לאישור הכנסת חייבת להיות מוגשת מטעם הממשלה ובאחריות הממשלה כולה. נוכח העובדה שעד לכתיבת שורות אלה אין תוכנית כלכלית, כאמור, מאבד המגזר העסקי את אמונו בממשלה. על מנת להתגבר על המשבר המשקי הנוכחי וגם להכין את המגזר העסקי לזינוק מחדש בתום מצב המלחמה, חייבת הממשלה לפעול כדי להחזיר את אמון הציבור ואמון המגזר העסקי.
אחד הדברים הראשונים שצריך להיעשות הוא שראש הממשלה יתחייב בפני הציבור לשינוי סדרי העדיפויות התקציביים. לא עוד הזרמת כספים קואליציוניים. לא עוד הזרמת כספים כדי לקיים משרדי ממשלה מיותרים. העדיפות העליונה צריכה להיות פיצוי ושיקום כל אלה שנפגעו ישירות ממצב הלוחמה: כל אלה שפונו מביתם ואמורים להשתקם מחדש בין שבחזרה לביתם ובין שלמקומות אחרים בישראל; המגזר העסקי לכל רוחבו; והשכבות החלשות בחברה הישראלית. רק התחייבות מפורשת כזו יכולה להחזיר לציבור ולמגזר העסקי את האמון בהנהגת המדינה.
ואין זה קשה כלל לבנות תוכנית כלכלית נכונה. יש הרבה פרטים שאותם צריך לכסות, אבל במוקדים העיקריים כל תוכנית צריכה לעמוד בשלושה קריטריונים: הראשון, שעסקים לא ייסגרו; השני, שבמשולב עם מכשיר החל"ת (חופשה ללא תשלום) מעסיקים יוכלו לשלם לעובדות ולעובדים את שכרם המלא; והשלישי, שציבור העצמאים והעובדים לא ייפגע ויזכה בתקופת החירום לחלק גדול מהכנסתו, כפי שהיה קודם תחילת המלחמה.
השלב הראשון חייב להיות מתן יכולת לעסקים להתאים במהירות את מצבת כוח האדם לרמת הפעילות העסקית. החלק השני הוא פיצוי המבוסס על החזר הוצאות קבועות, שכן זוהי אותה הוצאה שהמעסיק לא יוכל לצמצמה אפילו אם הייתה ירידה חריפה במחזור. החלק השלישי הוא הבטחה של תשלומי שכר הוגנים לעובדים ותמיכה ממשית לעצמאים שאיבדו את מקור פרנסתם. ויש עוד תחום שאינו אופייני לכלל המשק, ואלה הם עודפי המלאי. וזה אומר עודפי מלאי שילכו לאיבוד.
כמובן שיש גם בעיות ייחודיות במספר ענפי משק המחייבות טיפול נפרד, אבל אלה הם האדנים המרכזיים שעליהם יש לבנות תוכנית כלכלית. יש לנו מספיק ניסיון איך עושים זאת.
אוריאל לין הוא עורך דין, נשיא לשכת המסחר תל אביב והמרכז ונשיא איגוד לשכות המסחר