פתאום עכשיו כל מיני עיתונאים, 'מומחים מטעם עצמם', גנרלים במיל' ומובילי דעת קהל מתעוררים משנת החורף הארוכה שלהם ומנסים לשכתב את ההיסטוריה. פתאום הם נזכרים שהם התנגדו למדיניות ההכלה של ממשלות ישראל בשלושת העשורים האחרונים. לפתע הם מספרים לכולם שהם תמיד היו בעד מדיניות תקיפה ובלתי מתפשרת מול החמאס.
אל תאמינו להם. המציאות הפוכה. רוב מוחלט ומכריע של העיתונאים, מומחים מטעם עצמם, גנרלים ומובילי דעת קהל תמכו בקול גדול במדיניות ההכלה. רובם ככולם התנגדו ל'הבערת' השטח. כל מה שהם ביקשו זה שקט תעשייתי. ברוב עיוורונם הם סיפרו לעצמם ולכולנו סיפורי בדים על כך שהחמאס מורתע או שלחמאס יש אינטרס לשקט או שהחמאס דואג לתושבי הרצועה. ההסברים הלא עקביים שלהם נועדו לקדם דבר אחד – עמדה עקבית ועיוורת שמתנגדת התנגדות נחרצת לפגיעה בחמאס.
אבל עכשיו אחרי הפוגרום שהתרחש לתושבי עוטף עזה ב-7 באוקטובר 2023 בעיצומו של שמחת תורה הכל השתנה. אחרי שנרצחו לנו למעלה מאלף ארבע מאות אזרחים תמימים, ולאחר שהחמאס כבש חבל ארץ שלם למשך יממה וחצי, ולאחר שהחמאס חטף לנו למעלה ממאתיים ועשרים אזרחים, פתאום הם 'נזכרו' שבעצם הם היו בעד טיפול שורש בחמאס. הם נזכרו שהם תמכו במכת מנע קטלנית ודחפו בכל הכוח למיטוט החמאס. במקרה הטוב מבחינתם על כל מאמר או התבטאות שלהם בעד מיטוט החמאס היו להם עשרה או עשרים מאמרים הפוכים. לכן אל תאמינו להם עכשיו. שקר. שקר. שקר.
יהיו שיתהו מדוע אני מתייחס לעיתונאים, גנרלים במיל', מומחים מטעם עצמם ומובילי דעת הקהל? מדוע אני לא מתרכז במקבלי ההחלטות שבאחריותם החוקית לקבוע מדיניות? ובכן, שתי תשובות לתהיות 'התמימות' הללו. ראשית, ברור ומובן מאליו שמקבלי ההחלטות הם האחראים הישירים לקביעת המדיניות והם אלה שיצטרכו להשיב על שאלות בפני ועדת החקירה שתקום מיד בתום המלחמה ולאחר שניצחנו אחת ולתמיד את החמאס. על זה אין וויכוח. אבל לא די בכך. מי שחושב שמקבלי ההחלטות חיים בבועה ולא מושפעים מלחצים חיצוניים של עיתונאים, של גנרלים, מומחים מטעם עצים ומובילי דעת הקהל לא מכיר את העולם שבו כולנו חיים. כאשר רוב מוחלט של העיתונאים ברוב מוחלט של אמצעי התקשורת בישראל דוחפים עמדה אחת בכל הכוח לאורך שנים, הם משפיעים על דעת הקהל. כאשר אחוזים ניכרים מאוד של גנרלים במיל' חותמים על עצומות, מתבטאים ומסבירים לנו שמדיניות 'שקט יענה בשקט' היא מדיניות חכמה שמשפרת את הביטחון שלנו, וכאר כל מיני מובילי דעת קהל כותבים מאמרים, ונואמים נאומים, מציגים סקרים עם תוצאות ברורות ומתארחים בתוכניות טלוויזיה ושם מסבירים בשיא הרצינות שהחמאס מורתע. שגם לחמאס יש רצון לשקט ועוד כל מיני הבלים מהסוג הזה יש לכך השפעה מכרעת על מקבלי ההחלטות. כי בסופו של דבר מקבלי ההחלטות חיים בתוך עמם.
מקבלי ההחלטות לא חיים בבועה סטרילית. הם מושפעים מאוד מדעת הקהל הכללית ומהלך הרוח בחברה הישראלית. מישהו יכול לתאר לעצמו ראש ממשלה מימין או משמאל שהיה מחליט לשנות את מדיניות ההכלה למדיניות תוקפנית וקטלנית נגד החמאס ברצועת עזה, מדיניות שהייתה מעוררת התקפות וירי רקטות מרצועת עזה לעבר גוש דן? מישהו באמת מאמין שזה היה עובר ומתקבל במערכת הפוליטית, התקשורתית והביטחונית בהבנה והסכמה? ברור לכולנו שאם היה כזה ראש ממשלה הוא היה מוצג כקיצוני, מסוכן מחרחר ריב ובקיצור אדם שחייבים להדיח כיוון שהוא פוגע באינטרסים הביטחוניים החיוניים ביותר של מדינת ישראל – במדיניות ההכלה ובעיקרון של שקט ייענה בשקט.
אפילו אריאל שרון 'האמיץ' וה'פרא' לא יצא למבצע 'חומת מגן' אלא רק לאחר שבחודש אחד נרצחו ברחבי המדינה למעלה ממאתיים ישראלים מפיגועי טרור קשים. ההחלטה לצאת למבצע התקבלה לאחר הפיגוע הקשה בליל הסדר במלון פארק. פיגוע זה שינה את דעת הקהל בישראל, שינוי שסייע לשרון לקבל החלטה שעד לאותו לילה עקוב מדם לא התקבלה. כמובן שברגע שיצא למבצע עצמו, בגיבוי דעת הקהל ומערכת הביטחון, פתאום כל 'המומחים מטעם עצמם' הסבירו שהם תמיד היו בעד מבצע צבאי גדול ובעצם הם אלה שדחפו את שרון למהלך הצבאי. גם זה שקר. שקר. שקר.
כי זאת יש להבין, ראש ממשלה הוא בעל הסמכות החוקית והאחראי לכל מה שקורה במדינה במשמרת שלו, אבל ראש ממשלה איננו כל יכול. כדי לצאת למבצע צבאי, בטח ובטח כדי לצאת למלחמה, ראש ממשלה חייב לזכות בתמיכת מערכת הביטחון. הוא חייב לקבל תמיכה של חבריו בממשלה ובקואליציה. הוא חייב שתהיה לו תמיכה ציבורית. ללא כל התמיכות הללו, אין באמת סיכוי שראש ממשלה יחליט על דעת עצמו שחייבים לשנות מדיניות.
אחרי הפוגרום של שמחת תורה שבמהלכו נרצחו אלף ארבע מאות אנשים. למעלה ממאתיים נחטפו, יישובים נחרבו ותחושת איום קיומי הורגשה בקרב אזרחי ישראל, לפתע פתאום יכול ראש ממשלה לצאת מיד למלחמה בזכות הדרישה והתמיכה הציבורית. דווקא היום כאשר הציבור הישראלי בעד נקיטת יד קשה מאוד נגד חמאס ועזה, אל תאמינו לכל העיתונאים שפתאום כותבים מאמרים שבו הם מספרים לכולם שהם כמובן תמיד היו בעד מדיניות קשה. אל תאמינו לגנרלים במיל' שנזכרו שהם בעצם התנגדו למדיניות הכלה ותמכו במדיניות התקפית. ואל תאמינו למעצבי דעת הקהל שגם הם קראו מעל כל במה למיטוט החמאס. הצעד הראשון בתיקון הטעויות הוא אמירת אמת של כולם, גם כשהאמת לא נעימה.
הכותב שימש כקונסול הכללי של ישראל בדרום-מערב ארה"ב ויועץ ראש הממשלה בנימין נתניהו, לשעבר