אני חייב להגיד כמה מילים על חבריי העיתונאים, אנשים שעושים לילות כימים כדי להעביר אלינו את הדיווחים הכי אמינים וישירים מהשטח.
אנשים שמסכנים את חייהם לא פחות. וכן, אני לא מגזים.
נשים וגברים לבושים שכפצים וקסדות בשטח פתוח תחת מטר טילים ואיומי חדירות מהרצועה, כאשר במקביל לכולם יש היכרות אישית כזו או אחרת עם המלחמה. בין אם קרובי משפחה, חברים או מכרים רחוקים. כולנו חווים את המלחמה הזאת, והם עושים זאת שם, מהשטח. הכי קרוב.
מספיק לראות את אדווה דדון עם צוותה עוברים לחלץ צעירים מהמסיבה ובמקביל מגלה שבן זוגה נפצע קשה מאוד בקרב.
חן זנדר שסיקרה לא מעט אסונות בקריירה, לא האמינה שאחותה הצעירה תהיה בין הנעדרים במסיבה ולאחר כמה ימים גם תקבל את הבשורה הקשה מכל שהיא איננה בין החיים. הקשר דם האישי והאבל מתערבב וכל חבריה למערכת חדשות 13 נעים קדימה בדיווחים שוטפים בגל פתוח, בזמן שהם מחבקים את חברתם לצוות שמצטרפת למעגל השכול הלאומי.
ויש את כל המגישים שעוזבים את האולפן הממוזג והנוח ויוצאים לאולפנים על קו הגבול ורואים שיגורים שיוצאים מעל ראשם מתוך עזה לעבר שטח ישראל. חלקם לכיוון בתיהם בזמן שיקיריהם שם וממשיכים לשדר בקור רוח ובמקצועיות. זה פשוט ראוי לכל הערכה ומעורר השראה.
אבל לצד זה, יש כמה כתבים שליבי פשוט יוצא אליהם בימים אלה. אלמוג בוקר (חדשות 13) ותמיר סטיינמן (חדשות 12) אשר עמדו שם ראשונים באותו הבוקר האיום והנורא וספגו את האימה וסיפורי הזוועה ישירות מהתושבים כקו ראשון. בזמן שמערכת הביטחון קרסה וכשראשי המדינה נכנסו להלם קרב. הם היו שם בשביל תושבי העוטף מהרגע הראשון וכנראה שלרבים מהם גם עד לרגעיהם האחרונים. הם ענו לשיחות מחבריהם וקראו הודעות מצוקה בשידור וניסו להרגיע ובליבם קיוו לסוף טוב אבל אז המציאות טפחה על פניהם וגררה אותם לתהומות הנפש. הם המשיכו לשדר סביב השעון לנו הצופים בבית. דיווחו לנו הכל. ומה הם בסוף היום? הרי מדובר בבני אדם, בשר ודם, אנשי משפחה והטראומה הזאת עוד תלווה אותם כל חייהם.
אלו שמבינים את גודל האירוע בוודאי יודעים שרגשות האשם, הסבל הנפשי והתיאורים שצלקו את ליבם ומוחם לא יעברו ולא יגלידו לעולם. אבל מה שמחזיק אותם כרגע זה משימתם העיתונאית. הם בתוך המלחמה ובתפקיד חשוב. לא אגזים ואומר שהם חלק בלתי נפרד מחיינו ברגעים הכי משמעותיים שהדור שלנו אי פעם חווה.
אנחנו מחבקים את משפחות החטופים ומפוני יישובי העוטף. אנחנו מחזקים את החיילים וכוחות הביטחון. אבל תזכרו גם שהעיתונאים האלה, שעושים עבודה כל כך קשה ובעיקר משלמים עליה ברמה הנפשית שלהם, הם גיבורים שלנו. וגם הם זקוקים לחיבוק חם מאיתנו. אז לכל עיתונאי ישראל, הצלמים, אנשי הסאונד והמערכת במסך, בפרינט, ברדיו ובאינטרנט. אני מצדיע לכם!
הכותב הוא יועץ תקשורת ומנכ״ל חברת יחסי הציבור G גרופ.