מישהו בישראל ישן טוב או עובד רגיל בימים אלה? מאות אלפים במילואים, מפונים מבתיהם, בחל״ת או בדחיית לימודים גבוהים, ומאות אלפים מתנדבים במסגרת אזרחית. אנחנו עדיין בתוך האירוע, והאסימונים נופלים לאט, כי ה־7 באוקטובר מגדיר מחדש הרבה דברים שעד לא מזמן היו בגדר מובן מאליו.
אנחנו עדיין בטראומה, אבל מבחינה לאומית אי אפשר להיתקע בטראומה בלי לתת מקום לתיקון שלה. השאלה היא איך מתניעים מחדש את מנוע הסטארט־אפ ניישן שנדם. הדבר הכי בסיסי הוא תחושת הביטחון שרוסקה. זה לא רק הטבח שזעזע אותנו, אלא האשליה שהתפוצצה. שנים ארוכות המוניטין הלך לפנינו, וגם אלה שלא אהבו את ישראל, העריכו אותה. אבל בוקר בהיר אחד כל נקודות התורפה נוצלו נגדנו, וברבדים רבים תחושת הביטחון התבררה כאילוזיה.
חיינו באשליה שאנחנו הכי טובים, בלי שנצטרך להוכיח את זה. על התחושה הזו בנינו הרים וגבעות, הנענו מהלכים. אבל עכשיו שום דבר אינו מובן מאליו, מה שאומר שאנו נדרשים להוכיח מחדש שאנחנו הכי טובים בכל דבר שנעשה.
דווקא בגזרה הצבאית, נראה שהייתה התעשתות יחסית מהירה. אחרי המחדל הנורא ואחרי כל החוסרים של הציוד, צה״ל התאפס. אומנם מסביב מרעישים הרבה חכמולוגים בשקל, אבל הציבור ממודר ממרבית פרטי התוכנית המבצעית, וכרגע נראה שמנווטי המהלכים דווקא מתנהלים בשיקול דעת ובתבונה.
אנחנו כנראה צריכים להיזכר שלהיות הטובים ביותר אומר להיות חכמים יותר. שאין חוכמה בפעולה מתוך זעם חייתי, גם אם הוא מוצדק. שכחלק מהעולם המערבי אנחנו שומרים על חוקי המלחמה, גם אם בא לנו להשמיד את עזה ולא לחוס שם על אף אחד, כי זה הייחוד של ישראל ותפקידנו הוא לבנות אותו בחזרה. רבים לא יאהבו אותנו בדרך, אבל ננצח דווקא כי נשמור באדיקות על תמיכת מנהיגי המערב. אין יותר אמירות מטופשות בסגנון ״שיקפצו לנו״. חייבים לחזור להיות מקצוענים עד הסוף, בכל תחום ובכל דבר.
מה שהביא אותנו לכאן הוא תרבות החיפוף וחוסר המקצועיות. הבנו בדרך הקשה שכמדינה קטנה מוקפת אויבים, אנחנו זקוקים לטובים ביותר בתפקידים החשובים ביותר, בלי להתפשר. אין לנו פריבילגיה למנות אנשים שהם לא מובילים בתחומם לתפקידים קריטיים.
שלושה שבועות וחצי אחרי האסון, זה הזמן להתחיל לתקן הכל מבפנים. לא מעט משרדי ממשלה חיוניים פשוט לא מתפקדים. כמו שהוקם קבינט מלחמה, צריך עכשיו להקים את קבינט העורף. הוא צריך להיות מורכב רק מאנשים עם שכל, קבלות ויכולות. יש כאלה בקואליציית החירום - כמו חילי טרופר, זאב אלקין או ניר ברקת - והם יוכלו לגייס תגבור מבחוץ. קל להתרכז רק בצבא, אבל צה״ל כבר מתאפס על עצמו והוא יסיים את המלחמה טוב ומחודד מכפי שהתחיל אותה. מה שחשוב עכשיו הוא להתרכז בתפקוד של המדינה.