כאשר שר טיפוסי בממשלת ישראל הנוכחית אינו מפסיק לעשות פוליטיקה קטנה, לאייש את משרדו בחברים חסרי כישרון, ולברבר לאוזני ציבור בוחרי הפריימריז בליכוד, התוצאות, במונחי צרכי הציבור, נעות בין ביזבוז לנזק מתמשך. אך לפחות קלוננו אינו נחשף ברבים. אך כאשר נציג ישראל באו"ם עושה מעצמו ליצן כדי למשוך תשומת לב בפוליטיקה הליכודית הבושה היא של כולנו. השבוע הגדיל כבוד השגריר גלעד ארדן לעשות, וגרר את זכר השואה אל הבוץ המפלגתי.

בתחילת השבוע הופיע כבוד השגריר באו"ם יחד עם כל חברי המשלחת, כנראה בהוראתו, לובשים טלאי צהוב. כבוד השגריר אף הוסיך והסביר כי "אענוד את הטלאי הצהוב, עד שנחסל את החמאס הנאצי ועד שמועצת הביטחון תפסיק לשתוק ותגנה את טבח 7 באוקטובר". 

לפני שנדון בזילות השואה הנוראית הזו, כדי לשאול את כבוד השגריר שאלת תם. האם אי הגינוי הזה של מועצת הבטחון הוא גרוע יותר, או פחות, מאמירה מפורשת פי כמה של פעיל מוכר ופופולרי במפלגתו, כי הוא "גאה על שישה מיליון שנשרפו" ואשר הוסיף ואיחל כי "עוד שישה מיליון שיישרפו, הלוואי"? כזכור בית הדין של מפלגתו לא מצא אמירות אלו כעילה מספקת להרחיק את חבר הליכוד בנכבד משורות המפלגה. אם כך מדוע מה שמותר לליכוד אסור לנציגות מדינות אחרות? אלו יצויין לא איחלו ל"עוד שישה מיליון שיישרפו, הלוואי", אלא רק סירבו לגנות את המתקפה הברברית של החמאס בה נרצחו קמצוץ מאותם "הלוואי"?

אך כל זה הוא ממילא דיון פנימי עם אילו שאינם מקשיבים. מה שגרוע בהרבה בהתנהגות כבוד השגריר היא הזילות הנוראית של השואה והפיכתה למטבע פוליטי זול, תוך הפגנת התנהגות ליצנית קבל עם ועולם, וכמייצגה של מדינת ישראל.

בשואה כזכור ניספו 6 מיליון יהודים, חסרי הגנה. והם נטבחו לא משום שהיה איזה סיכסוך מדמם או וויכוח אל טריטוריה שהיא בינם ובין הגרמנים. יתרה מזו גם יהודים שלא הגדירו עצמם ככאלו ושנולדו להורים שרק בחלקם היו יהודים נלקחו באכזריות אל בורות הירי ותאי הגז. התהליך הזה נמשך כמה שנים ושום יחידות שלדג או שריון של יהודים שכמותם, לא נחלצו לעזרתם.

לא באותו יום, לא באותה שנה ולא אף פעם. לייצר איזה שהם קווי דימיון בין האירוע המונמנטלי ההוא ובין מתקפת טרור איומה ובלתי אנושית ככל שתהיה, בה נרצחו כ 1100 ישראלים ועוד כ 300 נפלו כחיילים כשנשקם בידהם, ואשר הובאה לסיום על ידי חיילי צה"ל בתוך יומיים, היא פגיעה קשה לא רק בזכרם ובמורשתם של השישה מיליון אלא גם ביחודיות האירוע ובנסיון לחנך דורות עתידיים למורשתו, כפי שיד ושם ורבים אחרים פועלים.

איך חושב מר שגריר רואים אנשים רציניים, כמו שגריר גרמניה, ארה"ב ובריטניה למשל, שזכר השואה יקר וחשוב, לא רק לליבם אלא גם למדיניותם, את הקירקס הזה? מה הם חושבים כאשר הוא עוטה טלאי צהוב כמחאה על כך שרוסיה (החברה הישנה של ליכודניק אחר) הטילה ווטו, שעה אגב שרוב חברי המועצה הצביעו בעד, על בקשה מוצדקת לגנות את החמאס? מה, חושב מר שגריר, יחשבו צעירים נבערים על השואה והנאציזם אם הם בסה"כ וורסיה של החמאס? 

בשולי הדברים לא חסך לנו השגריר גם מבורותו "אם המועצה הזו הייתה מתכנסת ביוני 1944, הייתם קוראים להפסקת אש עוד לפני שהרוסים השתלטו על סטאלינגרד". מר שגריר, הקרב הנורא בסטלינגרד הוכרע בפברואר 1943 לא ביוני 1944. ואם אתה לא יודע את זה, לפחות תדאג שאיזה פקיד במשלחת יבדוק עובדות לפני שאתה נוקב בהם. סתם, בשביל המקצועיות. אך מה חשובה מקצועיות כשיש פריימריז במפלגה החושבת כי אין סיבה להרחק משורותיה פעיל נמרץ ובעל קשרים המאחל ל"עוד שישה מיליון שיישרפו, הלוואי"?