בשנתיים וחצי האחרונות גורמים מקרב ערביי ישראל היו חלק מהאינתיפאדה המוכחשת שנוהלה נגד ישראל על ידי המערכת הערבית־פלסטינית. לטרור ביהודה ושומרון, מהרצועה וממזרח ירושלים, התווספו גם טרור בקרב הערבים בישראל, תופעת האנרכיה בנגב והשתוללות הפשיעה המאורגנת ברחוב הערבי.
"התמנון האיראני": האם על ישראל להיערך למתקפת פתע נוספת?
כך נראית עזה לפני ואחרי התקיפות הישראליות | צפו בתיעוד
לפי שעה, המגזר הערבי מגלה חוסר מעורבות לנוכח המלחמה וההתפתחויות ברצועת עזה. חלקים מהמנהיגות הערבית, כמו מנסור עבאס, נוקטים גם גישה מרגיעה וקוראים לציבור הערבי לנקוט עמדה בלתי מעורבת ושלא להיגרר לאלימות. זה כמובן לא מבטיח דבר לגבי העתיד. ברשתות החברתיות ניכרת הזדהות של גורמים ערביים, דווקא אלה המזוהים עם האינטליגנציה המשכילה, עם חמאס. נגד חלקם הוגשו כתבי אישום.
היסטורית, ערביי ישראל שמרו לרוב על פרופיל מאוד נמוך בעת שישראל ניהלה מלחמות. כך היה במלחמת ששת הימים ויום הכיפורים. המגזר הערבי הקרין זהירות, גם אם נמצאו תופעות של הזדהות ברמה הציבורית עם האויב, אפילו במלחמת לבנון השנייה, כאשר המגזר עצמו בגליל היה קורבן לרקטות שירה חיזבאללה מלבנון. במבט כולל, ניתן לומר כי ריח "הנכבה" של 48' היה אז באוויר וסיפק הרתעה ליהודים שבציון.
אבל הסיטואציה כיום שונה. אותה חוויה פסיכולוגית מטלטלת שצרבה את התודעה הערבית־פלסטינית של 1948 התפוגגה, ביחד עם ההרתעה הכוללת של ישראל גם מול טרוריסטים אחרים, כמו חמאס, חיזבאללה וכמובן איראן. כמויות הענק של הנשק ברחוב הערבי, העובדה כי הנגב הוא סוג של NO MANS LAND (מדינה בתוך מדינה) ומשקלם העצום של הגורמים הפליליים שאין להם שום חיבור למדינה היהודית, הם תמרורי אזהרה.
המסקנה החד־משמעית היא שבמציאות הזו ישראל צריכה להפנות קשב לזירה שאולי היא הזירה השקטה ביותר שעלולה להפתיע אותה ככל שתארך הלחימה, שכבר כיום מקבלת ממד רב־זירתי. אותה רב־זירתיות עלולה לקפל בתוכה גם גורמים מקרב המגזר הערבי שינסו לא רק לשחזר את פרעות מאי 2021, אלא גם את הפרקטיקות הרצחניות שהפעיל חמאס ב־7 באוקטובר 2023.
ישראל נדרשת להיערך בגזרה הפנימית גם בהגנה וגם בהתקפה לתרחיש ייחוס מחמיר. זו לא רק משימה משטרתית. זו משימה גם של השב"כ, שצריך להתנער מהתרדמת שאחזה בו בעשורים האחרונים תחת "שיח הזכויות" בכל הנוגע לפיקוח וניטור של גורמים עוינים במגזר ולהתחיל מודיעינית באיתור כיסים פוטנציאליים של אלימות.
הרושם הוא שכמו באירועי שומר החומות 2021, אז נפל האסימון לאט מדי, גם היום נדרש שינוי תפיסתי בצמרת המשטרה ושאר גופי ביטחון הפנים. עליהם להמיר את ההיגיון הקודם בהיגיון מסוג חדש, שעולה בקנה אחד עם רוח הזמן ומלחמת הקיום שנכפתה על ישראל. הניצחון אינו צריך להיות רק בעזה. מכיוון שמדובר במלחמה רב־זירתית, הרי שאת ההכרעה צריך לייצר בכל זירה שבה ישראל מסוגלת ויכולה לפעול - ויפה שעה אחת קודם.
הכותב הוא עמית מחקר במרכז בגין־סאדאת באוניברסיטת בר־אילן