שעות אחרי מתקפת הטרור של חמאס על מדינת ישראל החלה המתקפה על יהודים בתפוצות. מאות אלפי פרו־פלסטינים יצאו לרחובות עם המסר שישראל היא מדינה שאין לה זכות קיום. צלבי הקרס חזרו להפגנות ולקחו אותנו אחורה, לליל הבדולח שהתרחש בדיוק היום לפני 85 שנה. אז, ב־9 בנובמבר 1938, המון שבמשך שנים עבר שטיפת מוח תחת מכונת התעמולה הנאצית יצא לרחובות ורצח 91 יהודים, שרף וניפץ 1,400 בתי כנסת ובתי עסק של יהודים ברחבי גרמניה, אוסטריה וחלקים מצ’כוסלובקיה. אז והיום, יהודים היו חסרי הגנה מפני הצורר שבא לכלותם. יש הבדלים רבים בין שני הפוגרומים, אבל מוטיבציית השמדת היהודים זהה.

מאז הטבח שוחחתי עם מספר שורדי שואה ברחבי העולם. הם שבורי לב. הטבח הציף אצלם זיכרונות ילדות כואבים. אבל יותר מזה הם מפחדים. חלקם מפחדים לצאת מהבית, חלקם מפחדים על בני משפחתם. ״הם מסמנים אותנו״, אמרה לי שורדת שואה מאירופה, ״אני מפחדת״. שורדת מארצות הברית אמרה לי שמאז השואה יהודים לא הותקפו בעוצמה כזו, ושורד מקנדה התחנן בפניי: ״הילחמו באנטישמיות לפני שיהיה מאוחר״.

אל מול החושך העצום ששוטף בעיקר את אירופה וארצות הברית, יש גם נקודות אור. קנצלר אוסטריה קארל נהאמר הכריז כי הקריאה ״פלסטין תשוחרר מהירדן לים״ תיחשב כהסתה לרצח ותהיה עבירה פלילית. קנצלר גרמניה אולף שולץ הכריז על איסור גורף של פעילות חמאס במדינה ואמר כי ״בזמנים כאלה צריכים להיות ברורים: אי אפשר לסבול אנטישמיות בשום צורה. האנטישמיות שאנו רואים בהפגנות מצריכה תגובה פוליטית קשוחה. אין בגרמניה מקום לאנטישמיות דתית״.

זה מבורך אבל לא מספיק. דרושה פעולה תקיפה וחריפה יותר של ממשלות המערב ורשויות אכיפת החוק נגד הפורעים ביהודים, מסמני הבתים, ואלה שזורעים פחד בקרב יהודים ברחובות ובקמפוסים. הנרמול של הקריאות לחסל את מדינת ישראל חייב להיפסק ועכשיו. לפני שיהיה מאוחר. אנחנו נמצאים כפסע מפגיעה משמעותית ביהודים. הרגע שבו יושלך רימון לבית כנסת או שמישהו ירסס תלמידים בדרכם לבית ספר אינו רחוק. יהודי אחד כבר הוכה למוות בארצות הברית כשיצא להגן על ישראל עם דגל ישראל, ויהודייה נדקרה בביתה שבליון.

אסור לעצום את העיניים. זה איום אמיתי, לא תסריט אימים רחוק מהמציאות. זה כבר קרה בבית הכנסת בהאלה בגרמניה בשנת 2019, ובפיטסבורג שנה קודם. אסור לנו להישען על ההבטחה הריקה Never Again, לא אז ובטח לא היום.

ישראלים ויהודים ברחבי העולם עוברים ימים קשים, אבל בתוך האבל המשותף והפחד יש נחמה. בשבועיים האחרונים יצאו ביוזמת משרד התפוצות משלחות של משפחות נרצחי הטבח ומשפחות החטופים למסעות הסברה בעולם. הם הגיעו ללונדון, לרומא, לארצות הברית ולקנדה, וקיבלו חיבוק עצום מיהודי התפוצות. מאות קיבלו את פניהם עם דגלי ישראל בשדות התעופה ואלפים הגיעו למפגני תמיכה. גלית גורן, דודתה של תפארת לפידות ז״ל שנרצחה במסיבת נובה, סיפרה לי עד כמה החיבוק שקיבלה מיהודי קנדה עודד וחיזק אותה. והיא לא לבד. הקלישאה ״אנחנו עם אחד״ הפכה למציאות. גם החיים של יהודי התפוצות נעצרו ב־7 באוקטובר. גם הם במלחמה.

הזעקה של יהודי העולם, ובהם של הישראלים, חייבת להישמע. דם יהודי אינו הפקר, ובעלי הברית של ישראל ברחבי העולם, שהגיעו לכאן והפגינו תמיכה בלתי מסויגת בזכותה להגן על עצמה, צריכים לדאוג לביטחון היהודים במדינתם. 

הכותבת היא משנה למנכ״ל מצעד החיים העולמי