שורת סקרים עדכניים הראו שראש הממשלה בנימין נתניהו איבד את האמון של כ־%80 מאזרחי ישראל. סקר שערך לאחרונה מרכז ויטרבי לחקר דעת קהל ומדיניות במכון הישראלי לדמוקרטיה אף הראה שרק 7% מהציבור היהודי סומך יותר על נתניהו מאשר על ראשי הצבא בניהול המלחמה. אלה נתונים נמוכים בקנה מידה היסטורי ביחס לאמון בראש הממשלה, שהופכים קריטיים בפרט בשעת הקרבה כה גדולה מצד הציבור.
"אין הצדקה להתעוררות המאוחרת": מבקר המדינה בביקורת חריפה על נתניהו
אחד המודלים הקלאסיים מדבר על כך שאמון בשלטון מתחלק לשלושה סוגים: benevolence, integrity, ability. בתרגום חופשי אמון מתחלק לאמון ברצון של השלטון לסייע לי, אמון ביושרה של השלטון ואמון ביכולת של השלטון לבצע את המוטל עליו.
מעבר לאובדן האמון ביכולת המדינה להעניק ביטחון לתושבי הדרום ב־7 באוקטובר, נראה כי במקרה של נתניהו, השיח הציבורי הנוכחי ביחס לחוסר האמון מתמקד בשאלות של רצון ויושרה, בפרט, בחוסר היכולת שלו לתפקד בצורה נקייה משיקולים פוליטיים וקואליציוניים באופן ניהול המלחמה. כך למשל, העיכוב בהקמת ממשלת החירום, הציוץ שטפל את האחריות על ראש השב”כ וראש אמ”ן, פסילת גורמים מנוסים מלמלא תפקידים בכירים בשיקום העוטף, הכניעה להתנהלות תקציבית ומגזרית מסוכנת והשארתם בממשלה של גורמים קיצוניים.
במילים אחרות, נראה כי עיקר בעיית חוסר האמון בנתניהו לא נוגעת לחוסר יכולת (שכן גם מתנגדיו מודעים להשכלתו ולניסיונו רב־השנים) אלא לשני המרכיבים של חוסר האמון שנוגעים ליושרה ולרצון לסייע. במובן זה ניתן להבין את העמדה של רבים בציבור שהיו מעוניינים בפרישתו המיידית. אלא שככל שנתניהו לא מוכן לעשות זאת כעת, היכולת לגרום לכך דורשת מהלכים פוליטיים או מחאות ציבוריות שהתמיכה בהם בזמן לחימה עשויה לאתגר את הלכידות הישראלית הדרושה בזמן כזה.
במצב דברים זה, נראה כי הצעד שיכול נתניהו לנקוט כדי להחזיר את האמון הנחוץ לשם איחוד העם מאחורי מנהיגו בזמן המלחמה הוא להודיע מראש על התפטרות עתידית באופן שיעוגן בבטוחות משפטיות ופוליטיות מספקות, בתוך פרק זמן מסיומה הרשמי של המלחמה, שיוגדר במדויק. כבר כעת נראה שאין כמעט מי שחושב, הן מימין והן משמאל, שנתניהו יוכל להמשיך בתפקידו לאחר המלחמה ולפיכך הודעה שלו על כך כבר כעת עשויה לסייע במובנים רבים הן לאמון הציבור והן לנתניהו עצמו.
מצד הציבור, ברגע שישתכנעו בעזיבת נתניהו, הרי שהחשש מערבוב השיקולים הפוליטיים במקצועיים ייחלש מאוד, בהיעדר מטרה פוליטית שתשפיע על התנהלותו. הרצון של אלה החפצים בהרחקתו כעת אמור גם הוא להיחלש, שכן חלק מהרצון הזה נובע מהחשש שנתניהו לא ייקח אחריות וממילא פעולות מחאה בזמן הלחימה, שפוגעות בצורך בלכידות, ייחלשו.
מאידך, נתניהו יהיה סחיט פחות על ידי שותפיו הקיצוניים, מה שיאפשר לו להיות אפקטיבי יותר, לנקוט פעולות ממלכתיות יותר ולמנות את האנשים הראויים ביותר מבלי לשקול שיקולים של נאמנות פוליטית. במובן זה, היכולת של נתניהו לעצב בישורת האחרונה של כהונתו הפוליטית רבת השנים, מורשת סיום משמעותית, ממלכתית ומאחדת, תגדל.
הכותב הוא עמית בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה והפקולטה למשפטים, אוניברסיטת בר אילן