המלך חוסיין, אביו של המלך הנוכחי היה מדינאי נבון. הוא ידע לבחור את הצד הנכון ולשמור בכך על הממלכה ההאשמית מפני סכנות מבית ומחוצה לו. חתם על הסכם שלום עם ישראל ונתן תקווה למליוני הירדנים לחיים טובים יותר.

המושכת בחוטים: החרמת קטר והגדרתה כאויבת הן עניין לא פשוט בכלל

בנו, המלך עבדאללה הנוכחי הולך בדרך שונה כמעט מנוגדת לאביו. גם הוא בחר צד אבל הצד הלא השומר על הממלכה. הוא גורר אותה למחוזות המסכנות ממש את עתידה.

אין ספק שעבור ישראל ירדן היא בעלת חשיבות אסטרטגית. אבל גם לזה יש גבול שישראל יכולה להבליג. המלך, רעייתו, ראש הממשלה שלו ושר החוץ שלו שמעולם לא היה אוהד שלנו , מתחרים בהתבטאויותיהם הלוחמניות והפוגעות כלפינו.

ישראל תוכל להסתדר בלי ירדן. האם ירדן יכולה בלי המשענת הפוליטית מודיעינית שישראל מעניקה לה? איך המלך נותן לשר החוץ שלו לזלזל בהסכמי השלום בין שתי המדינות שבעיניו ייהפכו לערימה של ניירות מאובקות?

זו היא ראייתו של חוסיין המנוח כאשר חתם על הסכם השלום בואדי ערבה. התמונה המצמררת ומלאת משמעות אישית ורגשית של המלך חוסיין קורע ברך בפני המשפחות שחייל ירדני רצח להן את היקרות שבבנות. איזו אצילות של אדם שהכיר בכאב והצער.

בנו המלך הנוכחי אפילו לא מגנה בפה מלא מה שחמאס עשה לבנותינו ולאחרים באותה שבת ארורה. איזה הבדל בין שני מלכים. המלך עבדאללה יטיב להבין שדם הישראלים הוא לא הפקר.

לפני שהוא מאשים אותנו ברצח עם שיפשפש בארכיון מדינתו מה עשתה ירדן לפלסטינים בספטמבר השחור בשנות השבעים. ואם הוא פתח את הארכיון כדאי שיקרא מי בא לעזרת ירדן כאשר באותה תקופה סוריה פלשה לארצו. האם איראן באה לעזרתו? אולי הפלסטינים של ערפאת? לא, זו הייתה ישראל שהדפה את הסורים.

באיזו עזות מצח המלכה קובעת שלא היה רצח באותה שבת. איך המלך מאפשר לשר החוץ שלו לפקפק בשלום ולהעמידו בסכנה. הוא ביטל הסכמים והוא רוצה להמשיך הלאה עם הסכם הגז והאנרגיה. לו היה גדל על ברכי אביו ולומד מחוכמתו אולי הוא היה ממשיך את דרכו של האבא.

לרוחני רעתנו ועבורם ההגנה העצמית שישראל מפגינה לא בלקסיקון שלהם. תרשו לי לצטט בפרפרזה את ערפת שנהג לומר, מי שלא מוצא חן בעייניו מה אנחנו עושים שילך לרצף את האוקינוס.