נשיא ארה"ב ג'ו ביידן הצהיר לאחרונה, כי לאחר תום הלחימה ברצועה, הגדה המערבית והרצועה צריכות להישלט על ידי "רשות פלסטינית מחודשת". נתניהו הגיב לדבריו בטוענו, כי הרש"פ במתכונתה הנוכחית אינה מסוגלת לקבל אחריות על הרצועה. כיצד ראוי להתייחס לדרישת ביידן לרש"פ "מחודשת" ולתגובת נתניהו לכך?
להלן נתייחס תחילה לשאלה ספציפית זו שלגבי הרש"פ. אולם, הסכסוך הישראלי-פלסטיני אינו מושפע רק מפעולות הרש"פ, אלא גם מפעולות ישראל ומפעולות צדדי ג' ובראשם ארה"ב (נתעלם כאן מהחמאס כי הוא אינו פרטנר לפעילות שמטרתה שליטת ישות לא-אלימה ברצועה). המדובר במערכת משולשת כוללת, שבה פעולה של כל אחד משלושת מרכיביה משפיעה על יתרת שני מרכיביה. לפיכך, בהמשך נתייחס גם לישראל ולארה"ב ונוכיח את הצורך ב"חידוש" גם של המדיניות שלהן בנוגע לסכסוך לשם מציאת הישות המתאימה שתשלוט ברצועה לאחר מיטוט החמאס.
א' – האם יש צורך ב"חידוש" הרש"פ בהקשר לשליטתה ברצועה? ואם כן, באילו היבטים? – אכן, יש צורך ב"חידושה", ולהלן הצעות לשלושה היבטים "מחדשים" מרכזיים:
1. הפסקת תשלום משכורות ע"י הרש"פ למחבלים ולבני משפחותיהם.
2. מאבק בשחיתות הרש"פ, נושא שמטריד מאוד את הפלסטינים ומחליש את הרש"פ.
3. ברגותי לנשיאות הרש"פ – אבו מאזן הוא מבוגר מאוד והפופולאריות שלו נמוכה מאוד בקרב הפלסטינים בגדה וברצועה (78% מהם רוצים בהפסקת כהונתו). לפיכך, הוא לא יוכל להוביל מהלך מורכב מאוד וארוך טווח של חזרת הרש"פ לשלוט ברצועה (ובהמשך, לקיום מו"מ לשלום שייתן תקווה ואופק מדיני לפלסטינים).
לפיכך, ראוי כי הוא יוחלף ע"י מרוואן ברגותי איש הפתח. כפי שהוצע לראשונה על ידי כותב מאמר זה, ברגותי הוא הפתרון ארוך הטווח הטוב ביותר לישראל כאסטרטגיית יציאה מרצועת עזה. זאת, כי הוא מתון ותומך בניהול מו"מ לשלום על בסיס עקרון שתי המדינות לפי קווי 67, תומך במאבק בשחיתות, ולפי סקרים מהימנים הוא זוכה בתמיכה הרבה ביותר בקרב הפלסטינים לתפקיד נשיא הרש"פ.
לכן, ראוי כי ברגותי ישוחרר מהכלא, וכי תתקיימנה בחירות ברש"פ (אבו מאזן עד כה לא איפשר זאת, ראוי שהוא יאפשר זאת), ושברגותי יתמודד במסגרתן.
לאחר שברגותי ייבחר כנשיא הרש"פ ויתבסס בראשותה (והסיכויים לכך רבים) – כאשר במקביל יושלם השיקום של עזה בחסות כוח רב-לאומי – סביר שזה גם יאפשר לו לשלוט ביטחונית ברצועת עזה באופן שימנע השתלטות מחדש של החמאס.
ב' – ומה לגבי "חידוש" הרש"פ בכל הנוגע לתמיכתה בהסתה ובטרור? – נתניהו נימק את התנגדותו להצעת ביידן לשליטת הרש"פ ברצועה, בעיקר בכך שאבו מאזן לא גינה את טבח החמאס, הרש"פ מסיתה בספרי הלימוד שלה כנגד ישראל, ומשלמת משכורות למחבלים ולבני משפחותיהם. מבחינתו ומבחינת אנשי ימין רבים, אין הבדל בין החמאס לרש"פ והפתח שבראשה. בהתייחס בקצרה לטענות נתניהו:
1. אבו מאזן כן גינה את טבח החמאס.
2. אכן, הרש"פ מסיתה בספרי הלימוד שלה והדבר מקומם. אבל – מחקר מקיף ואמין מצא בעייתיות והסתה משמעותיות גם בספרי הלימוד הישראליים.
3. אכן, הרש"פ משלמת משכורות למחבלים ולמשפחותיהם, והדבר מקומם (ולכן הוצע לעיל כי הדבר יופסק).
4. בהשוואה שיטתית שבוצעה לאחרונה בין החמאס לרש"פ והפתח שבראשה, נמצאו הבדלים גדולים בין שני הארגונים, וזאת לגבי ארבעה ההיבטים המרכזיים ביותר: עמדה רשמית באמנות היסוד של הארגונים לגבי ישראל ושלום עימה, ביצוע פעולות טרור וסיכול טרור, ניהול בפועל של מו"מ לשלום, והיקף התמיכה של תומכי כל ארגון בביצוע פעולות טרור. כל זה מצביע באופן חד-משמעי כי החמאס שונה מאוד מהרש"פ (באופן שהיא הרבה יותר "חיובית וטובה" לישראל).
5. על בסיס כל האמור לעיל ניתן לומר, כי לא רק שלא כל הביקורת של נתניהו כלפי הרש"פ היא מתאימה, אלא גם שביקורתו שאכן מתאימה, עוסקת בהיבטים שוליים בהשוואה לארבעת ההיבטים המרכזיים שבהם עסקה השוואת החמאס לרש"פ/פתח. אם צד לסכסוך יחפש להתקרב רק ליריב שהוא טלית שכולה תכלת, באף סכסוך לעולם לא תחל התקרבות כלשהי (וכידוע, גם לרש"פ ביקורת רבה נגד ישראל). עלינו לבחור לשם התקרבות ולטפח את הפרטנר המתון ביותר הקיים בקרב הפלסטינים, וזו לבטח הרש"פ.
6. זאת ועוד, טיעוניו של נתניהו כנגד הרש"פ הם רק התירוצים שבאים להסתיר את הסיבה האמיתית שהוא יוצא כנגדה, והיא: עם הרש"פ יש סיכוי להגיע להסכם שלום שבמסגרתו ישראל תעביר לידי הפלסטינים את רוב הגדה המערבית (מה שכמובן נתניהו מתנגד לו). זו הסיבה, כפי שנטען לאחרונה באינסוף ראיונות ומאמרים, שמאז עלות נתניהו לשלטון ב-2009 הוא פועל נחרצות להחלשת הרש"פ ולחיזוק החמאס (מה שתרם משמעותית להתרחשות הטבח ב-7.10.23). כדברי נתניהו בישיבת סיעת הליכוד במרץ 2019 "מי שרוצה לסכל הקמה של מדינה פלסטינית [והאפשרות היחידה לכך היא באמצעות הסכם שלום עם הרש"פ] צריך לתמוך בחיזוק החמאס ובהעברת כסף לחמאס".
7. לסיכום, אכן נדרש "חידוש" ברש"פ בהקשר להסתה וטרור אך בעיקרו רק לגבי תשלום המשכורות.
ג' – "החידוש" הנדרש במדיניות ישראל כלפי הסכסוך והפלסטינים – במשך שנים רבות, ובמיוחד מאז העלייה לשלטון של הממשלה הנוכחית, ישראל פועלת נמרצות להחלשת הרש"פ (בחלקו, כאמור לעיל בנוגע לפעולות נתניהו). לפיכך, ההיבטים המרכזיים הרלבנטיים שבהם נדרש "חידוש" במדיניות ישראל, הם כדלקמן:
1. פתיחת אופק מדיני למו"מ לשלום – היחלשות הרש"פ המתונה נובעת בחלקו מכך, שהדרך שבה היא בחרה לפעול לסיום הסכסוך היא מו"מ לשלום ע"ב פתרון שתי המדינות לפי קווי 67, אך הפלסטינים רואים כי במשך שנים רבות אין כל התקדמות בדרך זו, בחלקו גם באחריות ישראל. זו גם סיבה מרכזית להתגברות תמיכת הפלסטינים בחמאס הקיצוני (שתומך בטרור ומתנגד נחרצות למו"מ לשלום). לפיכך, ראוי כי ישראל תוכיח באופן אמיתי כי פניה להסכם שלום ע"ב פתרון שתי המדינות לפי קווי 67, מה שיתרום לחיזוק הרש"פ ולהחלשת החמאס.
2. הפסקת פעולות בעייתיות בגדה המערבית – שרווחות מאוד בגדה המערבית עוד יותר מאז עליית הממשלה הנוכחית לשלטון, כגון הרחבת התנחלויות קיימות והקמת חדשות, כמו גם פגיעה בפלסטינים וברכושם (והכל, ללא תגובה נאותה של המוסדות הישראליים הרלבנטיים).
3. ברגותי – כאמור, שחרורו מהכלא ומתן האפשרות לעריכת בחירות בקרב הפלסטינים, לרבות במזרח ירושלים.
4. צמצום הביקורת נגד הרש"פ והצגתה כתנאי לשליטתה ברצועת עזה – ביקורת שהבעייתיות שבה הוצגה לעיל (למעט לגבי העברת המשכורות).
ד' – "החידוש" הנדרש במדיניות האמריקאית כלפי ישראל והרש"פ – ביידן לא יצליח במאמציו למציאת הישות המתאימה שתשלוט ברצועה בתום מיטוט החמאס, אם הוא לא "יחדש" את מדיניות ארה"ב כלפי ישראל בהקשר לסכסוך. במשך שנים רבות מדיניותה של ארה"ב הייתה סלחנית מידי כלפי פעולות רבות של ישראל שתרמו להתדרדרות מצב הסכסוך, ובכך פגעו בישראל. להלן שתי הצעות מרכזיות "לחידוש" מדיניות ארה"ב כלפי ישראל:
1. שכנוע ישראל לוותר על דרישות נתניהו שנדונו לעיל בסעיף ב' כתנאי להעברת הרצועה לרש"פ (למעט תנאי הפסקת העברת המשכורות).
2. שכנוע ישראל לשנות את מדיניותה בנוגע לארבעת "החידושים" שהוצעו לעיל בסעיף ג'.
ולגבי הרש"פ, גם כאן, במשך שנים ארה"ב הייתה "סלחנית" מידי ביחס לתשלום הרש"פ משכורות למחבלים ולבני משפחותיהם, ומוצע כי היא תדרוש מהרש"פ לחדול מכך; כמו גם להיאבק בשחיתות ולאפשר קיום בחירות ברש"פ.
ה' – סיכום
מציאת הפתרון המתאים לישות שתשלוט ברצועה בתום המיטוט המיוחל של החמאס מושפעת ממערכת שבה שלושה צדדים, שכל אחד מהם נדרש לחדש את מדיניותו. היות ופעולת כל צד משפיעה על יתרת שני הצדדים, רק יישום כל "החידושים" המוצעים בשלושת הצדדים יאפשר את ההגעה לישות המתאימה.
דר' רפי נץ-צנגוט הינו איש מחקר בתחום של יישוב סכסוכים ככלל, והסכסוך הישראלי-פלסטיני בפרט.