"כל האופציות עומדות על הפרק", הצהיר ראש ממשלת ירדן, בישר אל-ח'סאונה, בראיון שנערך עמו בערוץ אל-ערביה הסעודי ב-21 בנובמבר 2023, ביחס לשאלת הסכם השלום עם ישראל. הדברים מצטרפים לשורת התבטאויות של ראשי השלטון הירדני, לרבות הממסד הביטחוני, בעבר ובהווה, שבהן נרמז כי קיימת סכנה להסכם השלום בין המדינות נוכח פעילות ישראל ברצועת עזה.
ה"תא" החשאי, הלחץ של ביידן והפגישה בקטאר: כך נחתמה עסקת החטופים, שלב אחר שלב
להבדיל משליט: המחיר שתשלם ישראל על עסקת החטופים הנוכחית | בן כספית
הדברים הללו לא נאמרו בחלל ריק, אלא על רקע אווירה לוחמנית ודעת קהל סוערת בירדן, שהלכו והסלימו מאז פרוץ המלחמה. הציבור הירדני ניזון מן ההפגנות היומיומיות הקטנות מול שגרירות ישראל ושגרירות ארצות הברית בעמאן, כמו גם במוקדים נוספים ברחבי ירדן.
באותן הפגנות, וכן בטורי הדעה בעיתונות ובתקשורת הירדנית, נשמעות הקריאות לביטול הסכם השלום עם ישראל (כולל ההסכמים הכלכליים עמה) ולהעמדתה לדין על פשעי מלחמה. התחושה בירדן (ואולי גם בישראל) היא ששתי המדינות צועדות לקראת ניתוק היחסים ביניהן בעקבות מלחמת "חרבות ברזל".
למעשה, מאז עלייתו של עבדאללה השני לשלטון בפברואר 1999, חמש פעמים החזירה ירדן את שגרירה מתל-אביב לעמאן, אך מעולם היא לא ניתקה את היחסים הדיפלומטיים אתה, למרות הקריאות החוזרות והנשנות של הרחוב הירדני לעשות זאת ולמרות המשברים המדיניים שהיו בין שתי המדינות מאז. בארבעה מבין חמשת המקרים ירדן החזירה את השגריר בגלל אירועים הקשורים לסוגיות פלסטיניות ולא ירדניות: אינתיפאדת אל-אקצא בשנת 2000, מבצע "עופרת יצוקה" בשנת 2009, הטענה ל"הפרות ישראליות" בסוגית הר הבית בנובמבר 2014 ומלחמת "חרבות ברזל" שפרצה בחודש שעבר. במקרה החמישי היא עשתה זאת בגלל מעצרם של שני אזרחים ירדנים שנחשדו בעבירות ביטחון באוקטובר 2019.
על כן, ניתן להניח שלא קיים חשש מניתוק היחסים בין המדינות, כל עוד המשבר אינו מהווה פגיעה ממשית באינטרס הירדני. פגיעה באינטרס הפלסטיני, חמור ככל שיהיה, אינו מצדיק, מבחינת השלטון הירדני, את ניתוק היחסים עם מדינת ישראל, שהמשמעות שלו היא מרחיקת לכת גם מבחינתה של ירדן. ואכן, המלך עבדאללה רמז כבר בעבר, יותר מפעם אחת, על הקווים האדומים של ירדן ביחס להסכם השלום עם ישראל. קווים אלו, כאמור, מתייחסים לפגיעה בריבונות הירדנית או באינטרס הלאומי שלה. כלומר, סיפוח הגדה המערבית או חלקים ממנה לישראל, גירוש פלסטינים או עידוד הגירה לירדן הם בין הסיבות היכולות להביא, מבחינת ירדן, לביטול הסכם השלום בין המדינות ולא המלחמה בעזה.
חשוב להבהיר, שהצהרות של אישים ירדניים, דעת הקהל והחלטות בית הנבחרים בירדן אינם מחייבים את המשטר הירדני והם בגדר "המלצות בלבד". אף שהיחסים עם מדינת ישראל מוגדרים כיחסים דיפלומטיים, הם חלק מהיחסים האסטרטגים הקשורים לביטחון הלאומי הירדני ולכן מנוהלים בסביבת המלך לבדה. המלך, ששירת בעברו כקצין בצבא הירדני וכמפקד הכוחות המיוחדים בירדן, מבין היטב את המשמעות של שיתוף הפעולה האסטרטגי בין ירדן לישראל ולמערב. לא נראה שבכוונתו לנתק את היחסים עם ישראל, מעשה שפירושו פגיעה ביחסים האסטרטגיים שלו עם המערב.
גם בעבר, למרות המשברים המדיניים בין ראש הממשלה נתניהו לבין המלך עבדאללה, עד כדי נתק מוחלט ביניהם, שיתוף הפעולה האסטרטגי בין המדינות לא רק שלא נפגע, אלא אף התחזק. ישראל, כידוע, סייעה לירדן בכמה מהלכים לשמור על ביטחונה האזורי בשנים האחרונות.
דבר דומה קרה גם כאשר הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ הכיר בירושלים כבירת ישראל בדצמבר 2017, דבר שגרם למתיחות בין ירדן לארצות הברית. אלא שלא רק שהיחסים הביטחוניים בין המדינות נמשכו, הם אף התחזקו. ארצות הברית הגדילה את הסיוע לירדן בשנת 2018 ל-1.3 מיליארד דולר בשנה למשך חמש שנים (2022-2018), סיפקה אמצעי לחימה מתקדמים והגבירה את האימונים עם הצבא הירדני.
לכן, את מהלכי ירדן נגד ישראל והתבטאויות אנשי הממשל הירדני ניתן להסביר כצעדי הזדהות עם הסוגיה הפלסטינית בלבד. צעדים והתבטאויות אלה אולי מתבקשים נוכח המציאות הפוליטית-הביטחונית בימים אלו, אולם הם אינם צעדים שנועדו לפגוע ביחסים בין המדינות או להביא לניתוקם. היחסים של ירדן עם ישראל הם חשובים, כפי שהסבירה בשעתו החוקרת הירדנית אדיבה מנגו, שאמרה ש"ירדן זקוקה לשלום עם ישראל הרבה יותר מאשר ישראל זקוקה לשלום עם ירדן".
הכותב הוא ראש החטיבה ללימודי המזה"ת במכללה האקדמית גליל מערבי ומומחה לירדן