דווקא בשעה הקשה: עלינו להניח על כתפי מפקדנו יד אוהדת | אלון שוסטר

כמי שנולד, גדל וחי בגבול עזה, כראש מועצה אזורית בעוטף המאוים במשך 16 שנים, כמי שהיה שותף כאן לצמיחה הדמוגרפית המרשימה, ולשם כך דרש וקיבל מענים טובים לביטחון ולתחושת הביטחון, כמי שמלווה את מפקדי צה”ל במרחב זה העשור הרביעי, כמי שמכיר אישית רבים מהם, עוד מהיותם מפקדים זוטרים, וגם, כמי שמכיר אישית עשרות רבות של קורבנות מאסון “כיפורים בסוכות”, אני מבקש לקבוע: כשלנו כישלון צורב במשימת ההגנה על האזרחים בקו העימות הדרומי.

על המניפולציות הפוליטיות של מובילי הקמפיין נגד סמוטריץ' בעניין הכספים הקואליציוניים

כשלנו בהבטחה שלנו ש”בארץ חמדת אבות, תתגשמנה כל התקוות”, כשלנו במניעת סיוט נורא נוסף שמבעית כעת עם, שממילא הינו פוסט־טראומטי, יובל שנים לאחר היבריס יום כיפור, כשלנו בשמחת תורה.

והרי החדשות: אין לנו מפקדים טובים מאלו שמאיישים כיום את שדרת הפיקוד של צה”ל - במטה הכללי, בפיקוד הדרום ובאמ”ן - בשב”כ ובמערכות הביטחון הנוספות. המפקדים המעולים הללו לא הצליחו לחזות את מתקפת הרשע וכשלו במניעת הטבח הנורא שחווה העם היהודי על אדמת המולדת.

מיטב בניה של הארץ, מיטב לוחמיה ומפקדיה, הגם שהם נושאים בנפשם את צריבת הכישלון הנורא, התעשתו בגבורה, החזירו מלחמה שערה ויחד עם אזרחים ולובשי מדים, הדפו את הפולשים, תכננו את המערכה כנגד כוח האופל מעזה וכעת הם מבצעים אותה באופן משביע רצון.