56 ימים לתוך המלחמה, אחרי שבוע שמרגיש כמו שלושה. שבוע בו זכינו לראות חלק מהילדים, הנערים והנשים ששהו בשבי, לצד אילו שעודם שם, ביניהם האחים אריאל וכפיר שהפכו לסמל לאכזריות האיומה של חמאס. לצד מערבולת הרגשות הזו, השבוע פורסמה גם ההתכתבות הדרמטית ב־8200 ערב המלחמה, עדות לכך שכן היו מי שידעו על העתיד העגום. ידעה, ליתר דיוק.
נקודות אור באפלה: נשים בקנה ובנות בצריח | בן כספית
השלמת פערים קצרה: על פי חשיפת 'עובדה', נגדת ותיקה ביחידה שלחה מייל לדרגים בכירים למדי, בו תיארה תרחיש כמעט זהה למה שאירע בבוקר השבת השחורה של השבעה באוקטובר. בגדול, תרגיל שכלל השתלטות על קיבוץ, כיבוש בסיס ואף הרג של כל הנוכחים בו. אחד לאחד. לפי התחקיר, עמיתיה של אותה נגדת אמנם התרשמו מהמידע, אך לא נעשה שום דבר פרקטי בנדון, שככל הנראה לא הגיע לכאורה לצמרת הארגון.
על המחדל המצמית שקשה בכלל להעלות על הדעת אין הרבה מה לומר. אתם יודעים, חוץ מלהסתכל על המילים הללו באכזבה ולתפוס את הראש. הפעם אתייחס למשהו קצת אחר, שנדמה ששב ועולה מעל פני השטח פעם בכמה זמן, והוא קשור גם ללוחמות שסיפרו על קרב הרואי מול המחבלים מתוך הטנק: ההפתעה מכך שנשים מסוגלות.
איך שלא נסובב את זה, אחרי ששומעים על עוז רוחה של נגדת מודיעין שניסתה לעשות מה שאפשר כדי למנוע מלחמה, ואחרי שמראיינים טנקיסטיות גיבורות או טייסות עם אות ראשונה במקום שם, יש מן אנחת רווחה כזו, התפכחות אם תרצו, מכך שנשים בכל זאת יכולות לעשות הכל. אבל אז, בימי שגרה כשהיומיום יחסית סטנדרטי, היא עוברת. ולמה? כי עדיין ישאלו אישה איך היא מנהלת את המתח בין העבודה לגידול הילדים, עדיין יציינו לחיוב את היותה אשת קריירה, עם חצי קריצה למשק הבית שנותר נטוש, ועדיין יופתעו שישנן נשים שעולות בהתנהלותן על הגברים המקבילים אליהם בעבודה, בלימודים ובצבא.
ישראל היא מדינה שוויונית יחסית למזרח התיכון. נכון, יש לאן לשאוף מבחינה כלכלית, והסטטוס קוו פחות נוקשה ממה שהיה בעבר. אבל התמיהה הזו, הפליאה מכך שנשים בחזית זה לא איזה מושג אמורפי, מראה שממש לא הגענו למחוז חפצנו בסוגיה הנ"ל.
יש מלחמה לנהל, מלחמה על החטופים בראש ובראשונה, מלחמה על הבית, מלחמה על העתיד שלנו ועל הדור הבא שיגדל כאן. צבא תמיד יהיה, אני חושבת שכבר הבנו זאת, וגם עליות מחירים, אבל צריך להבטיח שגם כשנשוב איכשהו לימינו כקדם, ההתבשמות המשונה מהעובדה שנשים מצליחות להביא לשינוי סדרי עולם תפוג מהמציאות. בעיקר כי זה יהיה ברור מאליו, ולא איזה מקרה חולף. ובאשר לנגדת שלא הקשיבו לה באמת, או לתצפיתניות המדהימות שאמרו גם הן שיש היערכות ללחימה ונתקלו בחומה שעלתה לנו בדם? להקשיב ביתר שאת, אבל לא כי מדובר בנשים. אלא כי מדובר בבני אדם שהם פשוט אותו הדבר. בואו נשתנה גם בזה. הרי ברור שכלום לא ישוב להיות כשהיה.