ההסברה הישראלית חייבת לגייס לטובתה את אדולף היטלר. זה נשמע מוזר, אבל זו הדרך האפקטיבית להתנחל בלבבות של האוכלוסיות השפויות בעולם. "מאז המהפכה הצרפתית העולם נגרר לעימות חדש", כתב הצורר הנאצי עוד בשנת 1936, כשהאולימפיאדה הגיעה לברלין ומלחמה עולמית נראתה רחוקה, "נוצר עימות שהפתרון הקיצוני שלו הוא בולשביזם, אבל המטרה האמיתית שלו היא הזזת האישים שהנהיגו את העולם עד עתה - והחלפתם ביהדות הבינלאומית". המילים הלכאורה לא מיוחדות האלה מוכיחות שעוד שלוש שנים לפני פרוץ הקרבות באירופה וחמש שנים לפני תחילת ההשמדה השיטתית של העם היהודי, לדיקטטור הנאצי היה ברור מי האשם בכל עוולות העולם ומי אמור להיות הקורבן הראשי של המלחמה לכשתפרוץ.
המלחמה הנוכחית דורשת מישראל הצלחה מיידית בשלוש חזיתות בוערות במקביל: הצבאית, האנטישמית וההסברתית. כולן שלובות זו בזו. בזמן שישראל החליטה למוטט בכוח את חמאס, היא נתקלת בתרבות אנטישמית שתפחה ב־30 השנים האחרונות בעולם המערבי בשל תרבות ה־WOKE. ומשהאוניברסיטאות, תחנות הטלוויזיה וארגוני זכויות האדם החליטו שישראל היא בצד של האשמים והמדכאים, גם ההסברה לא יכולה לתפקד באופן יעיל. לכן ישראל מתקשה בקבלת לגיטימציה בינלאומית וכמות ההתפרצויות האנטישמיות בעולם שוברת שיאים. בהיעדר הסברה הולמת, ישראל מתקשה לא רק להגן על יהודים בעוטף עזה, אלא גם על יהודים בניו יורק, לונדון, פריז וברלין.
היעד של ישראל במדיניות ההסברה לא צריך להיות אפוא ניצחון רטורי על מגישות ב־BBC או השבת מלחמה שערה בקמפוסים שבהם הקרב כבר אבוד. ישראל צריכה להגיע ללבו של האזרח הפשוט. לג’ון פועל הבניין ממנצ’סטר, לז’ק הפקיד ממארסיי ולפרנק הטבח מפילדלפיה. הם אינם אנטישמים במהותם, לא נלחמים בשם אידיאולוגיות קיצוניות והידע שלהם על המתרחש במזרח התיכון הוא אפסי. מנגד, הם גם לא מתעניינים ביהודים יותר מדי, ופריטה על נימי נפשם באמצעות זוועות ה־7 באוקטובר כנראה תישכח תוך זמן קצר. הם יבהו כמה דקות במסך ויתייגו את ישראל כאזור מוכה אסון כפי שרוב הישראלים עשו כשצפו במתרחש באוקראינה.
וכאן אנחנו חוזרים להיטלר, או יותר נכון לתרבות האנטישמית של שנות ה־30 בגרמניה. מה שג’ון, ז’ק ופרנק צריכים להבין הוא שתרבות אנטישמית רצחנית תגיע בסופו של דבר גם אל ביתם. כשהיטלר יצא ללחום ביהודים הוא אכן רצח כשישה מיליון מהם, אבל ההשפעות הנוספות היו מותם של עוד כ־60 מיליון - גרמנים, רוסים, בריטים, אמריקאים, פולנים ויפנים. מדינות שלמות נחרבו, משפחות התרסקו וחצי מאוכלוסיית אירופה נפלה בשבי תחת משטר אימים קומוניסטי. במשך חצי מאה שילמו אירופה, והעולם כולו, את מחיר המלחמה ביהודים.
מחקרים וסקרים שנעשו מוכיחים כי רוב תושבי המערב אדישים למתרחש בעזה או תומכים באופן כלשהו בישראל. הם פשוט לא יוצאים להפגין בעדה כי זה לא מאוד מעניין אותם. מה שההסברה הישראלית צריכה לעשות הוא להתמקד בהם ולהוכיח להם נקודה אחת פשוטה: בכל פעם שאידיאולוגיה קיצונית הרסנית מסמנת את היהודים כבעיה עולמית - מי שסובלות מההשלכות הן האוכלוסיות שסביב, ועל כן זהו אינטרס שלהם להילחם באנטישמיות. זו לא טובה לעם היהודי, זו הדרך שלהם להימנע מגורל דומה לזה של האירופים בשנות ה־40.
הכותב הוא עיתונאי ומרצה המתמחה באנטישמיות גלובלית