התלות ההולכת וגוברת של נתניהו בשותפיו הקיצוניים בן גביר וסמוטריץ’ מרחיקה אותו משיקולים והחלטות רציונליים והופכת את הממשלה שלו לממשלה שאינה ראויה להנהיג את המדינה בשעות קשות אלה. זה לא מקרי ששר הביטחון גלנט שומר בשעות אלה על מרחק מנתניהו, כפי שראינו במסיבות העיתונאים הנפרדות שהשניים קיימו במוצאי שבת האחרונה. באותה מסיבת עיתונאים שמענו את נתניהו לא מפסיק לומר לפני כל משפט שיצא מפיו “אני” ובעיקר דואג לחזור שוב ושוב על שלושת היעדים של המלחמה הזו לתפיסתו: מיגור חמאס ושלילת היכולות השלטוניות שלו בעזה; השבת החטופים; ודאגה לכך שהרשות הפלסטינית לא תשוב לשלוט ברצועת עזה, כפי שרוצה ארצות הברית.
התמונה של נתניהו עם מיה רגב הוכיחה את ההיפך ממה שחשבנו | מיקי לוין
שמישהו יראה לי איפה מסתתרים חפים מפשע ברצועת עזה | אביגדור ליברמן
מראש ממשלה נחוש ופרגמטי שמתנגד לעמדה האמריקאית היה מצופה להציג פתרון אחר שמשרת ללא שיקולים זרים ואחרים את מדינת ישראל ואת ביטחונה. את זה נתניהו טרם עשה. נראה שהתלות של נתניהו בבן גביר וסמוטריץ’ גורמת לו לשלול את הרשות הפלסטינית, כיוון ששובה לעזה פירושו חזרה לשיחות על שתי מדינות לשני העמים, וכן הפסקת הבנייה, ההתיישבות וחלום השליטה המלאה של ישראל ביהודה ושומרון, בניגוד מוחלט לחזון המשיחי של סמוטריץ’ ובן גביר, ולחלום ההתיישבות המחודשת בגוש קטיף ז”ל שעלה.
זה לא מקרי שהאמריקאים מוטרדים לגבי מה יהיה עם רצועת עזה ביום שאחרי. שני מיליון העזתים, שלרובם לא יהיה בית לחזור אליו, יסתובבו בין עיי חורבות ותשתיות הרוסות, תלויים בחסדי אומות העולם ושמיים כדי לשרוד. זו מציאות שדורשת שלטון אזרחי חזק ויעיל שייתן מענה למצוקות מאות האלפים, ימנע כאוס, פשע חמור ומגיפות, ויספק צרכים אלמנטריים כמו מים, מזון בסיסי, בריאות וכו’. ברור שישראל של אחרי המלחמה תתקשה וגם לא תהיה מעוניינת לספק אותם. ומנגד, קשה למצוא מתנדבים שיסכימו לקחת על עצמם את ההתמודדות עם חבל ארץ הרוס עד היסוד עם שני מיליון בני אדם שזקוקים לשיקום בכל המובנים, דור שני ושלישי של פליטים, רעבים, צמאים וממורמרים מעשרות שנות מצוקה וחוסר עתיד.
מכאן שההצעה האמריקאית לרתום את הרשות הפלסטינית, לחזק אותה ולתת לה את היכולות והכלים להתמודד עם הסינדרום העזתי, כמי שתהווה את הריבון ותדאג לניהול האזרחי ברצועה, היא נכונה. צה”ל ושב”כ ישלטו בכל מה שקשור לביטחונה של ישראל עם יכולת כניסה בכל עת לכל מקום ברצועה, ויקימו אזור חיץ בין גבול מדינת ישראל לרצועת עזה.
כאמור, אין אף גורם עולמי שרוצה או מסוגל לקחת על עצמו את המשימה הזו. לא מדובר כאן בכוח בינלאומי שמגיע כביכול לפקח על הפסקת אש ועל מילוי הסכמים, כפי שעושים יוניפי”ל ודומיו בחוסר הצלחה, אלא בניהול אזרחי עם מצוקות וצרכים רבים. הזנחה של מצב כזה עלולה להפוך את רצועת עזה למרכז פשע מסוכן שעלול להוות איום וסכנה לתושבי העוטף לא פחות מחמאס.
נתניהו ושותפיו הקיצוניים לא ראויים לנהל את המדינה בתקופה הזו כיוון שהשיקולים שלהם לא מסתדרים עם המציאות והצרכים האמיתיים של מדינת ישראל, ומדאיג מאוד לשמוע את נתניהו מדבר בימים קשים אלה מגרונם של בן גביר וסמוטריץ’. אז מה הפלא שגלנט וגנץ מתרחקים ממנו.