חג הבנות תשפ”ד, עיד אל־בנאת הקרוב, הולך להיות חג עצוב במיוחד.

חמאס מבצע שואה בחטופים. באושוויץ העולם שתק, אנחנו נרעיד עולמות

בחג החנוכה, בראש חודש טבת (השנה ביום שלישי, ה־12.12), נקבע חג הבנות המעלה על נס את העוצמה הנשית: הגבורה, החוכמה והאחווה של נשים לאורך הדורות.

החג שבמסורת היהודית נחגג ביום שבו הומלכה אסתר המלכה, מציין במיוחד את גבורתן וחוכמתן של שתי נשים: יהודית, שכבשה ביופייה את הולפרנס, שר הצבא שבא להחריב את ירושלים, ערפה את ראשו, והצילה את המערכה; וחנה בת מתתיהו, שעוררה את אחיה החשמונאים למרוד ביוונים. השנה, לצד הדלקת נרות חנוכה, נדליק גם נרות זיכרון לאחיותינו שנרצחו באכזריות, שהתעללו בהן, וגופן חולל בידי אויבים שפלים, ה’ יקום דמן.

גם תוך מתקפת הדמים הזו, קמו לעם ישראל נשים שבגבורתן ובחוכמתן עמדו בפרץ, גילו תושייה רבה, הצילו את עצמן ואת חבריהן. נשים רבות וגיבורות, הידועות בהן: הרבש”צית של קיבוץ ניר עם; מפקדת גדוד קרקל שהגנה על היישוב יתד; וכמובן הטנקיסטיות של פלוגת הפרא, שהגיעו ככוח חילוץ בגזרת כרם שלום. ועוד סיפורים רבים שעוד יסופרו.

נזכור גם את התצפיתניות. הן התריעו, צעקו לעזרה, אך קולן לא נשמע, ואפילו הושתק: “אתן העיניים, אך לא הראש”. אוי לאוזניים שכך שומעות את אותה יוהרה מעוורת. נזכור גם את הנגדת ו’, מפקדת צוות המודיעין, שעמדה על דעתה, אך אזהרותיה לא נלקחו בחשבון.

גם בחזית ההתגייסות מעוררת ההשראה של הרוח הישראלית עומדות נשים. במקום שבו המדינה איחרה לעמוד, עמדו מתנדבות ובחמלה רבה מובילות את עם ישראל מיגון ומאפלה עד שייהפך הכאב העמוק הזה לשמחה, ליום טוב, לאור גדול. עיד אל־בנאת תשפ”ד.

גבורת הלוחמות במלחמה הזו סתמה את טיעוני המסתייגים משילוב מלא של נשים בצבא, בכל התפקידים, אך השתקת קולן של התצפיתניות מעידה כי ארוכה הדרך לשינוי תפיסת עולמם של מעצבי מדיניות בצה"ל ובארגונים אחרים. גם כאן לנשים יש כוח ואחריות. לא רק שאנחנו צריכות לתפוס את מקומנו ולעמוד על דעתנו, עלינו לעצב דור שיודע להקשיב ולקחת בחשבון את כל הקולות.

מאסתר המלכה נלמד שלא די להציב נשים חכמות ומוכשרות בעמדות מפתח. יש להקשיב להן ולפרשנות שלהן למידע שאספו ופענחו. לא רק לשמוע את קולן, אלא גם בקולן.

לצד גבורת יהודית ניצבת חנה בת מתתיהו, שהופקרה להיאנס על ידי ההגמון, וקרעה את שמלת כלולותיה, תחת חופתה כאומרת - לא עוד! על הדור לקום ולהילחם באויביו, אך קודם עליו לשנות את תפיסותיו המאפשרות ביזוי נשים, התעללות בגופן, בנשמתן ובכבודן. עלינו לומר: לא עוד. אצלנו בבית, ובחברה כולה. 

הכותבת היא מייסדת המיזם הלאומי "הלו"ז העברי" ומנהלת מיזם שחר לתמיכות ביוזמות חברתיות במצב חירום, מכון שחרית