סירובו של ראש הממשלה לדון עתה בסוגיה "מי ישלוט בעזה ביום שאחרי" מהווה בשורה רעה לציבור הישראלי שחושש, בצדק, שהעימות בינינו לבין הפלסטינים לא יסתיים - ויביא בחובו סבבים ומלחמות נוספות. יתרה מזאת, היעדר יוזמה מדינית וראייה מפוקחת של המציאות תפגום ביכולתנו לצבור לגיטימציה בינ"ל ולהמשיך לזכות לאורך זמן בתמיכה האמריקאית המאסיבית.
ההיסטוריה מלמדת שכיבוש, מזהיר ככל שיהיה, שלאחריו בא דשדוש והיעדר מטרה ברורה בת השגה או חזון פוליטי ומדיני - עשוי במהרה להוביל להתנגדות מקומית, לגרילה ולמלחמת התשה עקובה מדם. נוכחות הכובש במרחב הלחימה, גם לאחר שזו הסתיימה, הופכת אותו לפגיע, ועל כן נסיגתו העתידית ללא כל הישג היא רק שאלה של זמן. ישראל חוותה זאת בלבנון, ארה"ב בווייטנאם, ברה"מ באפגניסטאן ועוד.
השלבים הקריטיים במלחמה הצודקת מאין כמוה בעזה עשויים להסתיים בשבועות הקרובים. ישראל ככל הנראה תצליח לממש את מרבית יעדיה הצבאיים, לפגוע משמעותית בארגוני הטרור ולשבור את יכולת ההתנגדות של האויב, אם כי ככל הנראה לא לבטלה לחלוטין. הציבור הפלסטיני, שבחלקו הגדול שילם את המחיר הגבוה ביותר בלחימה, יימצא במציאות קשה של אובדן עצום והיעדר תקווה. המציאות החדשה של ישראל הכובשת, לצד צרכים הומניטריים של אוכלוסייה עוינת, עשויים להיות כר נוח להיווצרות של תנאים חדשים לצמיחתה של התנגדות חדשה ואלימה.
בד בבד עם הפעילות הצבאית, יש לטעת תקווה עם האוכלוסייה האזרחית, המבטיחה להם עתיד טוב יותר. מציאות שכזו היא הזדמנות חשובה לעיצוב המציאות של היום שאחרי מעמדה של כוח. מאידך, אובדן המומנטום המדיני והפוליטי והשארת כוחותינו בזירת הלחימה חשופים לזעם ולקושי העצום מצד האוכלוסייה המקומית, והם יהיו קטליזטור לקטסטרופה ולהתבוססותנו בבוץ העזתי - שעשוי להיות אלים במיוחד.
היעדר נכונות או יכולת פוליטית של הממשלה הנוכחית, להתחיל לעסוק באתגרי "היום שאחרי" ברצועה, מחייבת דיון ציבורי על אודות האפשרויות העומדות לפתחנו. בהנחה שישראל אינה מתכוונת לבצע טרנספר דמיוני של תושבי עזה ליקום מקביל. מה גם שאין לה כוונה להניע מחדש את גלגלי ההתיישבות ולהחזיר את יישובי גוש קטיף למואסי ולדוגית. לא נותרה לנו חלופה אלא לסגת מהרצועה, בתמורה לפירוז ולנוכחות בינ"ל אפקטיבית, שתמנע את צמיחתה של עזה כישות טרור עתידית.
שלב השיקום, שצפוי להימשך בין שלוש לחמש שנים, כולל נסיגה ישראלית מלאה לגבולות הבינ"ל; הקמת מערכת פוליטית מקומית המתבססת על חוקה, שתהווה בסיס לבחירות חופשיות ודמוקרטיות; הקמת תשתיות תעסוקה (אזורי תעשייה) ורווחה ברצועה במימון משקיעים; הקמת מפעלי התפלה, ביוב ותחנת כוח עצמאית; ויצירת תנאים להקמת נמלי ים ואוויר מפוקחים ביטחונית על ידי ישראל או על ידי גורם בינ"ל מוסכם מטעמה.
ישראל לא יכולה להשיג מטרות אלה ללא תמיכה אמריקאית ובינלאומית. בנוסף, תידרש שותפות אמיצה עם מדינות העולם הערבי, בדגש על מצרים ומדינות המפרץ, שייקחו חלק משמעותי במימון מהלכי השיקום שתוארו כאן. ההיגיון המוביל בנתינת ההזדמנות לעזה ותושביה מתבסס על התרחקותם מהטרור והעמדת תשתיות לאומיות, שייקח מחד גיסא עשור לבנות אותן, אך מאידך, יהיה ניתן להרוס אותן בתוך עשר שניות באמצעות ח"א אם העזתים יחזרו לסורם. מחיר ההפסד, לצד התקווה, הם הכלים המרכזיים להצלחת התוכנית - ויפה שעה אחת קודם.
הכותב היה קמ"ן פד"מ ועוזר מודיעין בלשכת ראש הממשלה לשעבר.