אף שנראה כי מלחמת מנע בלבנון בלתי נמנעת, ישנם תנאים המונעים ממנה להתרחש. אנשים רבים מעלים תהיות כיצד ישראל נכנסה למלחמה כוללת - אוויר, ים ותמרון יבשה - נגד חיזבאללה בלבנון ב־2006, על הריגת ארבעה חיילים וחטיפה של שניים, ואילו כעת, עם מספרים קשים הרבה יותר, היא לא נכנסת. בחודשיים האחרונים שישה חיילי צה"ל וארבעה אזרחים נהרגו.
יותר מ־50 אזרחים וחיילים נפצעו, והצפון סופג התגרויות מחיזבאללה באופן כמעט יומיומי באמצעות שיגור רקטות ארטילריות, פצמ"רים וטילי נ"ט שפוגעים בערי וביישובי ישראל בגבול הצפוני. לא פחות חמור מכך - ערים שלמות כמו קריית שמונה ושלומי פונו מתושביהן לצד עשרות אלפי אזרחים ישראלים. אז מדוע ישראל עדיין מתאפקת ולא נכנסת למלחמה כוללת בלבנון?
לצה"ל יש את יכולת החימוש והכוחות הנדרשים לתמרון בלבנון. לא זו הבעיה. כמובן יש ארבעה משתנים חשובים שלא התקיימו אפילו ב־2006, שאמורים להקל על ישראל לצאת למלחמה: צה"ל מגויס בשיאו ־ לפי פרסומים, גויסו מעל 350 אלף חיילי מילואים, זה גיוס המילואים הנרחב ביותר בתולדות המדינה. יישובי קו הגבול הצפוני התפנו - מה שמקטין את הסיכון לפגיעה בעורף ולהפתעות נוראיות בדומה לאירועי ה־7 באוקטובר.
יש לגיטימציה בינלאומית נרחבת לתמיכה בישראל, והבנה כי המדינה לא יכולה שלא להיפטר מאיום ארגוני הטרור בגבולותיה. חזית אזרחית מלאה של החברה האזרחית הישראלית שהיא מאוחדת ותומכת במדינת ישראל ובצה"ל בהיקפים היסטוריים. לכאורה כל הכוכבים הסתדרו, וזה הזמן הכי נכון להכות בכל הכוח בארגון חיזבאללה, אבל הבעיה שמונעת מצה"ל להיכנס למלחמה מלאה בצפון, לתפיסתי, היא שטרם הוגדרו מטרות המבצע.
הגדרת מטרות המבצע היא אחד הכשלים הכי מהדהדים ממסקנות דוח ועדת וינוגרד ב־2006, שקבעו שמטרות מלחמת לבנון השנייה היו בלתי אפשריות ליישום או ברורות. שבירת הקונספציה ב־7.10 גורסת כי אסור למדינת ישראל ללכת לישון כשעל גדר הגבול שלה ארגון טרור רצחני. מי שהלך לישון עם חמאס במחסום סופה, קם עם החמאס ביישוב סופה.
מי שילך לישון עם חיזבאללה על הגדר במטולה, יקום מטנדרים של החיזבאללה בתוך עפולה. אין ספק כי למדינת ישראל אין זכות קיום, ולתושבי הצפון לא יהיה מזור ושקט, כל עוד האיום הצפוני של חיזבאללה לא מוסדר בהקדם האפשרי. לכן, כדי שנצא לתמרון בלבנון, צריכים להתרחש כמה תנאים במקביל, או אחד אחרי השני:
1. אולטימטום לאו"ם לאכוף את החלטה 1701 - כרגע נעשו פניות שקטות בדרג שר החוץ אל בריטניה וצרפת, ניכר שזו הכנה לקראת בקשה רשמית כזו באו"ם.
2. התגרות שקטה מכאיבה ויזומה שלנו בצבא לבנון כדי לגרור אותו למלחמה.
3. בניית תוכנית החזקת שטח בלבנון בשתי רמות עצימות: עד הליטני או עד לרצועת הביטחון של שנת 2000 – תוכנית זו לוקחת הרבה זמן לפיתוח, ניסוח ודיוק.
4. פגיעה כואבת נוספת כלפי ישראל בעצימות גבוהה מצד ארגון חיזבאללה.
לסיכום, יש תנאים שלא מתקיימים כל יום, שמקלים על ישראל להילחם בעוצמה כנגד ארגון חיזבאללה, אולם ישנם תנאים חשובים שטרם התקיימו שרק כשיתקיימו כפי שפירטתי, נוכל להעריך שפניה של ישראל למלחמה כוללת, שתשיב את השקט לגבול הצפוני ואת הסדר לדרום לבנון.
הכותב שירת במודיעין של אוגדה 36 ברמת הגולן וטיפל בתיק לבנון