שבועות רבים אני נושך שפתיים מול טענות שקריות, מסולפות ודמגוגיות. קבעתי לעצמי כלל, בזמן לחימה כשחיילנו נלחמים מול האויב החמאסי-נאצי אסור לעסוק בפוליטיקה. הקפדתי לעסוק בקריאה לחיסול החמאס. בהריגתם של ראשי החמאס. בטיפול שורש ברצועת עזה. כך נהגתי. ושבוע אחרי שבוע קבוצה קטנטנה, אלימה, קולנית ומטורללת משתמשת ברשתות החברתיות לפלג, להסית, לשקר ולפרום את האחדות.
השבוע הגיעו מים עד נפש. לא יכולתי להכיל יותר את האמירות הארסיות נוסח "נתניהו הוא האויב האמיתי של מדינת ישראל, והוא מסוכן יותר מהחמאס, חיזבאללה או החות'ים". או אמירות בנוסח "'נתניהו לא רוצה בשחרור החטופים מסיבות פוליטיות". לא מעניין את אותם זומבים שנתניהו דחף להפוגה והביא לשחרורם של 110 חטופים. לא מעניין אותם שנתניהו פועל סביב השעון כדי להכות בחמאס. מבחינתם נתניהו הוא נסיך האופל, השטן והדמון ולעזאזל המציאות והעובדות.
ולכן, בניגוד למדיניות שאימצתי לעצמי החלטתי להתייחס לטענה המופרכת והשקרית של אותם פוליטרוקים קיצוניים. בניגוד לטענתם כאילו נתניהו השתמש בהסכם אוסלו בציניות וכמהלך פוליטי, האמת היא אחרת. נתניהו הזכיר את הסכם אוסלו כי הסכם אוסלו היה קו פרשת המים ביחסים שלנו עם הפלשתינים. זאת האמת. זאת המציאות. ומי שלא מסתדר איתה זאת כבר בעיה שלו. כשנתניהו הזכיר את הסכם אוסלו, וטען שזהו החטא הקדמון, הוא התכוון לכך שהסכם אוסלו התניע את המהלך המדיני הארוך מול הפלשתינים, שהתגלגל במשך שלושים שנה עד ל-7 באוקטובר. חסידי ואדריכלי אוסלו קפצו כנשוכי נחש כי הם הבינו שאותו הסכם שבו תמכו ואותו הללו היה הטריגר למצבנו הקשה מול הפלשתינים בכלל ומול רצועת עזה בפרט. כולנו עוד זוכרים את תוכנית 'עזה ויריחו תחילה'. באיזה אדיקות והתלהבות חסידי ואדריכלי אוסלו הגנו על המהלך הראשון של הסכם אוסלו, ולפתע הם עושים הכל כדי להסתיר, להחביא ולטשטש את הסכם אוסלו. אסור לתת להם לשכתב את ההיסטוריה.
מה שעוד יותר מדהים בתגובתם (אם אפשר לכנות את רצף השקרים ועלילות כתגובה) היה בעובדה הפשוטה שאף אחד מאותם מגיסים מקצועיים כלל לא טרח להגיב לטענה עצמה, במקום זאת הם הקריאו את המסר היחיד שמופיע בדף המסרים שהונפק על ידי מובילי מהנדסי התודעה המקצועיים. ומה המסר? נתניהו עוסק בפוליטיקה. התייחסות לטענה עצמה? התמודדות עם המציאות והעובדות? יוק!
ברשותכם, נזכיר נשכחות ביחס להסכם אוסלו. הסכם זה נועד להשיג שלוש מטרות מרכזיות:
ראשית, הקמת מדינה פלשתינית. שנית, סיום הטרור הפלשתיני ושלישית, הכרה במדינת ישראל כמדינת העם היהודי. מהר מאוד, למעשה מרגע החתימה על ההסכם, הפלשתינים עשו הכל, אבל ממש הכל, כדי להפר את ההסכם. כידוע, הטרור לא נפסק לשנייה. ערפאת, ברגותי וכל הנהגת אש"ף (אלה שמשום מה הוגדרו כמתונים...) קראו מעל כל במה להמשיך את הג'יהאד. ידענו על כך בזמן אמת אבל אדריכלי אוסלו וחסידיו התעלמו מאמירות אלה והסבירו שמדובר בסך הכל במס שפתיים שנועד לרצות את הציבור הפלשתיני. ואכן, נאומי ההסתה והטרור נפלו על אוזניים כרויות. הטרור הפלשתיני לא נפסק לשנייה. כן הסכם אוסלו או לא הסכם אוסלו, הטרור הפלשתיני המאורגן מהראיס ומטה שצף וגעש.
גם המטרה השנייה של הכרה פלשתינית במדינת ישראל כמדינת העם היהודי הופרה מהשנייה הראשונה. ערפאת סיפר, וכמובן שיקר, לעולם כולו שהם ישנו את האמנה הפלשתינית (מעולם לא קרה) וכך יביאו לשינוי תודעתי בחברה הפלשתינית. הכל כלאם פאדי. עד היום, הרשות הפלשתינית לא מכירה במדינת ישראל כמדינתו של העם היהודי. וכך נותרה לה גלמודה ובודדה רק המטרה הראשונה; הקמת מדינה פלשתינית. ואכן, חסידי ואדריכלי הסכם אוסלו עשו הכל ובכל מחיר כדי להביא להקמת המדינה הפלשתינית. הם התעלמו מהפרות חמורות ונשנות של הפלשתינים. הם פעלו מול העולם וקידמו מהלך זה עבור הפלשתינים. בשלב מסוים אפשר היה בקלות לטעות ולחשוב שהם שימשו כפרזנטורים עבור הפלשתינים להקמת מדינה פלשתינית. עולם הפוך ומטורלל.
וכך, באובססיה בלתי נשלטת אדריכלי ההסכם ותומכיו עשו הכל כדי למלא אחר הסעיף החשוב ביותר עבורם, הסעיף שקבע שהסכם הביניים יימשך חמש שנים מיום החתימה, ולאחריו ייחתם הסכם הקבע, קרי הקמה רשמית וסופית של המדינה הפלשתינית. אם הסכם קהיר (הסכם אוסלו) נחתם ב-4 במאי 1994 (החתימה ב-13 בספטמבר 1993 בגינת הוורדים בבית הלבן הייתה חתימה טקסית על הצהרת עקרונות בלבד), אזי הסכם הקבע היה אמור להיכנס לתוקפו באפריל 1999. מבחינת אדריכלי אוסלו כלל לא חשוב מה הפלשתינים עשו ואילו הפרות של ההסכם הם קידמו. מבחינתם הקמת מדינה פלשתינית הייתה המטרה בכל תנאי ובכל מצב.
אבל, מה לעשות ובמאי 1996, שנתיים אחרי החתימה על 'הסכם קהיר', התקיימו בחירות ובנימין נתניהו ניצח אותן על חודם של חמישה-עשר אלף קולות. נתניהו אומנם לא הכריז קבל עם ועולם שהסכם אוסלו מת (אגב, בקמפיין הבחירות נתניהו לא הבטיח שיכריז על מות הסכם אוסלו). במקום זאת, הוא החליט להתמקד התוצאות ולא בתדמית. למה הכוונה? אם נתניהו היה מכריז, כפי שהימין ביקש וייחל שיקרה וכפי שהיום כל המטורללים וההזויים בשמאל הקיצוני טוענים כנגדו, על מות הסכם אוסלו, העולם כולו היה פועל נגדנו בכל המישורים: כלכלי, מדיני ואולי אפילו צבאי (אמברגו נשק למשל). כדי למנוע מצב מסוכן שכזה, החליט נתניהו לפעול כמדינאי, בידיעה שזה יפגע בו קשות מול הבייס הימני שלו. וכך, אחרי שלוש שנות שלטונו, עם כל הטעויות שנעשו, ולצערי נעשו, כשהבחירות לכנסת ה-15 התקיימו ב-17 במאי 1999 הסכם הקבע כלל לא עמד על הפרק. במקום לדון על הקמת מדינה פלשתינית, כפי שנכתב בהסכם אוסלו, נאלץ אהוד ברק, שניצח בבחירות, לעמול קשות וארוכות כדי להחיות את הסכם אוסלו ולהוציאו מהקבר.
ובחזרה להווה, סוף 2023 תחילת 2024, בפועל אין מדינה פלשתינית, לא בגלל הפלשתינים, בטח לא בגלל השמאל שפעל ללא לאות כדי להביא להקמתה של אותה מדינה פלשתינית. הסיבה שמדינת טרור שכזו לא קמה קשורה בהמון מהלכים ואירועים, למשל פעילותה של תנועת ההתיישבות המבורכת שלא נחה לרגע, אבל לא פחות חשוב מכך, היא קשורה קשר בל יינתק למדיניות ולמעשיו של בנימין נתניהו והתנהלות המדינית החכמה. אין עד אמין יותר מיוסי ביילין, האדריכל הראשי של הסכם אוסלו, שהודה בראיון שקיים לאחרונה כי לולי בנימין נתניהו ומדיניותו, מדינה פלשתינית הייתה קמה ממזמן.
כשאריאל שרון ביצע את תוכנית ההתנתקות, הוא הקים דה-פקטו מדינה פלשתינית ברצועת עזה. מדינת טרור חמאסית שמיומה הראשון השקיעה את כל כולה לדבר אחד – חיסול מדינת ישראל. במדינה הפלשתינית שהקימו לעצמם הם בנו מנהרות, רכשו טילים, הקימו צבא והתאמנו ליום פקודה. ה-7 באוקטובר 2023 היה 'יום הפקודה'. ולכן מי שטוען שאזכור הסכם אוסלו הוא מעשה פוליטי, אומר זאת כפוליטקאי קטן שמנסה להימנע מהתמודדות עם תמיכתו במהלך שהביא לפוגרום של ה-7 באוקטובר. אחת המסקנות המרכזיות שלנו חייבת להיות שאחרי ה-7 באוקטובר חובתנו להתמודד עם המציאות כפי שהיא. לא לייפות אותה. לא לעוות אותה וכמובן לא לעצום עיניים. זהו האינטרס שלנו כי כבר אמרו חכמנו 'אין עשיר כבעל ניסיון'.
הכותב הוא לשעבר, הקונסול הכללי של ישראל בדרום-מערב ארה"ב ויועץ ראש הממשלה בנימין נתניהו