חודש שעבר היה חודש המוגבלויות הבינלאומי, האמת הוא עבר ללא תשומת לב מיוחדת עקב אירועי המלחמה, בדרך כלל בתחילת חודש המוגבלויות ככתב הראשון על הרצף האוטיסטי אני כותב טור דעה אצלנו למעריב על המשמעות של להיות הכתב הראשון על הרצף.
אבל החודש אני לא יכול להתייחס להצלחות שלי. חשוב גם לדבר על הקשיים. אני רוצה לכתוב שקשה לי, אני מרגיש שאנשים לא מבינים אותי, מרגיש מאוד מדוכא. אנשים חושבים שהחיים שלי תותים, רואים אותי מקבל פרסים, ברשתות החברתיות אני תמיד בנסיעות, אבל זה לא תותים. האמת היא שאני מרוויח גרושים מהעבודה שלי בעיתונות. כשעזבתי את הארץ בשביל אשתי עזבתי גם עוד 4 עבודות שעבדתי בהן בו זמנית, גרתי בדירה של עמותת שק"ל אז לא שילמתי שכירות.
ולמרות שחשבתי שיש לי קורות חיים יוצאי דופן עברו שנתיים ולא מצאתי עבודה נוספת כאן באנגליה או מרחוק, והחסכונות שלי בדרך למטה.
המצב הרפואי שלי גם על הפנים, הובחנתי עם בעיית גסטרו קשה שלא מנתחים אותה באנגליה. וכן כמובן המלחמה, איבדתי חברים קרובים ואנשים שהערכתי ב-7 לאוקטובר.
מאחורי הקלעים אני עושה המון עבודה למען ישראל ולמען האזרחים הפלסטינים. חמאס הם לא למען פלסטין, הם למען טרור והם חייבים להימחק, זה ברור, אבל אסור לשכוח שאנו כאנשים חייבים להיות סימפטיים לאזרחים שסובלים בפלסטין על ידי חמאס ובגלל חמאס.
כשאני לא כותב דברים או מעלה דברים ברשתות החברתיות שלי אנשים מעלים ביקורת כלפי כאילו לא אכפת לי. ליבי נשבר ואני לא יודע מה לעשות ולמה לעשות, זה לא אמור להיות ככה, למה שאחיה בסבל כזה.
אני רוצה סיבה לקום בבוקר, ללכת לעבודה (אפילו מהבית שלי) לפעול למען כולם ושלא תופנה כלפי ביקורת, האם זה כל כך קשה?
אני רוצה שכל החטופים יחזרו הביתה, כולל החטופים שכבר נמצאים ברצועה מלפני ה-7 לאוקטובר, אברה מנגיסטו והישאם א-סייד שיושבים כבר שנים בשבי ושהכול יגמר.
אני רוצה שלא נצא אחד נגד השני על דברים שכותבים, האם זה כל כך קשה? אני רק רוצה שלום ושלווה ובריאות בעולם. אני מייחל לשוויון לכולם, מאמין שנהיה כולנו ביחד ושרק ביחד ננצח ונעבור את זה.
היום הנוצרים חוגגים את חג המולד. ישו היה שונה ובגלל זה הרגו אותו; בעבר אנשים שונים היו הורגים, כולאים ועוד. היום אנו בעידן חודש וכשאנו מתקרבים לסוף חודש המוגבלויות אני מבקש מכולם, לפתוח את העיניים, תסתכלו על האנשים לידך, כולנו שונים, אפשר ללמוד מכל אחד.
לדוגמה לפני שבועיים היה לי קושי, חוויתי דיכאון וכתבתי ווטסאפ לכל אנשי הקשר שלי. אחד מהרבים שפנה אלי היה השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, איתמר יודע שאני שמאלני ואמרתי לו, דעותייך הן לא הדעות שלי, ובעיני זה לא אמור להיות מיוצג בשיח הישראלי אבל אני מעריך אותו כאדם, כי כשיש יהודי בצרות הוא בין הראשונים לרוץ לעזרה.
צריך תמיד לכבד אדם על פעולותיו הטובות, לא צריך להסכים איתו על דעותיו אבל תכבד אדם על פעולותיו למען אחר, תסתכל בטוב בכל אדם וזה מה שיביא את האהבה לעולם. השוני זה היופי בעולם, הגיוון.