סוף השבוע האחרון, בו דווח על רצח כפול בלוד ופצועי ירי ברמלה, הוא הוכחה ניצחת שגם בצל המלחמה שגובה קורבנות רבים, תופעת האלימות והפשיעה בחברה הערבית ממשיכה להחמיר. בשנת 2023 שמסתיימת היום, יצוין שיא חסר תקדים של קורבנות, 244 נרצחים - יותר מפי 2 קורבנות משנת 2022 בה נרצחו 114 בני אדם. בעקבות המדיניות המתירה התחמשות אזרחית אותה מוביל השר לביטחון לאומי מאז פרוץ המלחמה, וכתוצאה מהנזקים הכלכליים הכבדים וההשלכות הקשות של המלחמה על עסקים ותעסוקה במדינה בכלל, ובחברה הערבית בפרט, עולה חשש כבד ששנת 2024 תהיה קטלנית אף יותר מהשנה שהסתיימה.
גלית דיסטל עושה חשבון נפש: הפילוג שיצרתי בציבור תרם לטבח ב-7 באוקטובר | צפו
זריקת ההרזיה היעילה ביותר בדרך לישראל - וזה יהיה מחירה | פרסום ראשון
מאז פרוץ המלחמה, ישנה עלייה דרמטית במספר המתחמשים. בניגוד לדעה הרווחת, נתונים מראים שחימוש מסיבי של אזרחים לא יועיל לשמירה על ביטחונם האישי אלא להפך. דוח שפרסמו עמותת "אישה לאישה" ו"פרויקט האקדח על שולחן המטבח" מצביע על קשר ישיר בין נגישות לכלי ירי לבין כמות המקרים של נפגעים מנשק חם. לצד זאת, חימוש בנשק חם באקלים הפוליטי העכשווי, בו אנחנו עדים למידע כוזב רב והסתה אלימה, המופצים ברשתות, פירושו פתח למרחץ דמים ולפגיעה באזרחים רבים חפים מפשע בכלל ובאוכלוסייה הערבית בפרט.
ההתחמשות האזרחית מעמיקה את האפליה בין יהודים וערבים ומגבירה את הסיכוי לאלימות ברחוב ולזליגת נשק לארגוני פשיעה. הדבר יחמיר את הפגיעה בחברה הערבית ויביא לעליה במקרי האלימות והרצח.
בנוסף, המצב הכלכלי הקשה עקב המלחמה, עשוי להגביר את התלות של האזרחים במקורות מימון זמינים, ובכך גם לגרום להתחזקות ארגוני הפשיעה שמספקים כסף "קל וזמין" לאזרחים. העלייה החדה באחוזי האבטלה בקרב החברה הערבית (מ5.1% בחודש ספטמבר 2023 ל-15.6% בחודש אוקטובר 2023), והפגיעה בעסקים קטנים שגררה המלחמה, הם גורמים מרכזיים לכך. בנוסף לכך, הממשלה הנוכחית ממשיכה להפלות במכוון ולהזניח את החברה הערבית בתחומי התעסוקה, החינוך, בדגש על מסגרות לנוער ותעסוקת צעירים, הדיור והתשתיות בחברה הערבית, ואלו הם גורמי עומק שממשיכים לאפשר לתופעה להתרחב ולגדול.
על אף ההחמרה והנתונים הקשים, המשטרה, שאמורה לספק ביטחון לכל אזרחי המדינה, ממשיכה מצד אחד להפקיר את האזרחים הערבים ומהצד השני משתפת פעולה עם ההסתה כנגד החברה הערבית והרדיפה הפוליטית של האזרחים הערבים. אי ביצוע עבודתה כראוי, מתבטאת, בין השאר, באכיפה לקויה וחוסר פענוח תיקי רצח, ובמתן מרחב מאפשר לארגוני פשיעה רבים "להשתולל" ביישובים הערביים, לשלוט בהם ולהתחזק. המשך הזנחת החברה הערבית ע"י המשטרה, כמו גם המדינה, באופן מכוון ושיטתי רק תגדיל את ממדי התופעה בתום המלחמה. כשכוחות המשטרה עסוקים בהגנה על יישובים בחברה היהודית ועסוקים בהחזרת תחושת הביטחון, שאבדה בשבעה באוקטובר, מתאפשר לארגוני הפשיעה בחברה הערבית לשגשג עוד יותר.
המדינה, הממשלה וכל האזרחים צריכים לעצור את מירוץ ההתחמשות ולהיאבק בהימצאות נשק במרחב הציבורי. אפשר להבין את תחושת הפחד וחוסר הביטחון האישי של אזרחים רבים כיום. אך זהו תפקידם של גופי אכיפת החוק, ואחריותה של המשטרה, האמורה לפעול כראוי ולהגן על כל התושבים באופן שווה, להחזיר את תחושת הביטחון. במקביל יש להבין שהאלימות והפשיעה בחברה הערבית לא יבלמו מבלי שהממשלה תיקח אחריות ולראשונה, תתעדף ותיישם את כל מחויבויותיה כלפי החברה הערבית בתחומים שהוזנחו שנים רבות. על המדינה לתת מענה מיידי למצוקות הרבות שהובילו את החברה הערבית להתבוסס בדמה.
הכותבת היא רכזת שינוי מדיניות בתחום המאבק בפשיעה ואלימות בחברה הערבית בעמותת סיכוי-אופוק, הפועלת לקידום שוויון וחברה משותפת בין האזרחים הערבים והיהודים במדינה